היה זה צורך קיומי עבור עצירי לח”י ואצ”ל לעסוק בפעילויות שישמרו על נפשם, שיפיגו את המחשבות וירככו את הגעגועים למשפחות. החל מהגירוש הראשון והגדול ביום 19 באוקטובר 1944 ועד מאי 1947, גורשו מאות עצירים למחנות מעצר באפריקה, אסמרה, גילגיל וקרתגו. צווי המעצר, שבו והוארכו, והיה ברור לכולם כי העצורים ישהו באפריקה לתקופה ממושכת.
הם החלו לארגן חיי קהילה תקינים החל ממשימות טריוויאליות ויומיומיות ועד חיי רוח וספורט. הם ביקשו להעסיק את עצמם ולשפר את תנאי חייהם במחנות המעצר ובכך גם לשמור על שפיותם. הם העסיקו עצמן בלמידה, בפעולות תרבות ודת, חגגו את חגי ישראל, הוציאו עיתונים וכתב ועת, עבודות יצירה ונגרות וגם עסקו בטיפוח הגוף וחיזוקו. במחנה נערכו אימוני אתלטיקה קלה והתעמלות דוגמת ג’יו ג’יטסו ומשחקי ספורט – כדורסל, כדורגל, כדורעף, טניס ופינג פונג. מעת לעת נערכו גם תחרויות וימי ספורט ואף חולקו גביעים למנצחים.
עצירים רבים הפכו לשחקני כדורגל, הם הכשירו מגרש, פינו אותו מאבנים והחלו לגבש קבוצות לפי ערי המוצא. הם שיחקו גם נגד נבחרת הצבא הבריטי באזור.
בתמונה הראשונה: נשיאת יום הספורט בגילגיל 1947. יושבים מימין: שרגא גרוס, קפטן קלארק, קומנדר, קולונל רייס, הנרי שטרוזמן, קפטן גודרודג’, יהודה בורוכוב. עומדים מימין: זוסיה קרומירס, אריה גור, גוטמן יחזקאל, רפאל שטיין, לא מזוהה, מנחם שיף, לא מזוהה, לא מזוהה, צבי רוטבנד
בתמונה השניה: נבחרת המחנה, עומדים מימין: דוד זלצר, משה מירנדה, אליעזר פיקל, אפרים זטלר, כספי, אליעזר שפיגל, ברוך לקס, דב מילמן, חיים פלן, יעקב סטורזי. כורעים: חסר, עזרא צוהר, גרשון אברמוביץ, אברהם בכר, חיים קורפו, ברוך מינץ, צבי אדר. יושב בחזית: הנרי שטרוזמן.
בתמונה השלישית: קבוצת ירושלים א: מימין – אליעזר פיקל, ג’וני לחמן, יוסף הלוי, זרובבל ליליאור, דב מילמן, יעקב אהרוני, ברוך מינץ, ישעיהו לריה, חיים קורפו, גרשון אברמוביץ’, שמעון שכטר.
