מאת חגית גלטנר, בתו של לוחם חרות ישראל, סלבטור טורי גרשון “אבנר”
זהו סיפור בנימה אישית על 12 עצירים שנותרו כלואים בידי הבריטים גם לאחר הקמת מדינת ישראל.
אבי, סלבטור טורי גרשון עלה לארץ ישראל מבולגריה בשנת 1946 בהיותו בן 20. הוא ירד מהאוניה שהביאה אותו לחופי הארץ בפברואר 1946. 4 חודשים לאחר מכן, עולה חדש, בקושי יודע את השפה העברית והוא כבר נמנה על לוחמי מחתרת לח”י, קיבל את כינויו המחתרתי “אבנר” והשתתף בהתקפה הגדולה ביותר של לח”י, על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. בעקבותיה הוא נתפס, ריצה עונש מעצר והיה אחד מאותם שנים עשר העצירים שנותרו כלואים בידי הבריטים גם לאחר קום המדינה.
ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה
ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה ב-17 ביוני 1946 הייתה אחת הפעולות הגדולות של לח”י במסגרת מאבק תנועת המרי העברי נגד השלטון הבריטי. מטרת הפעולה הייתה לפגוע בתשתית התחבורה המרכזית של הבריטים במזרח התיכון ולהשבית קטרים וציוד רכבת. לאחר שבועות של תצפיות והכנות יצאו 44 לוחמים ולוחמות לפעולה בפיקודו של בן־עמי יולוביץ “בועז”. למרות אובדן גורם ההפתעה הצליחו הלוחמים לחדור למתחם ולהניח מטענים שהרסו חלק ניכר מהקטרים והמתקנים, שני לוחמים נפלו בשטח בתי המלאכה.
במהלך הנסיגה נקלעה המשאית שבה נסוגו למארב בריטי כבד. 9 לוחמים נוספים נפלו בחילופי יריות בין כוח לח”י לצבא הבריטי. רבים נפצעו, ו-23 לוחמים ולוחמות נתפסו בידי הבריטים. הלוחמים והלוחמות המשיכו לשמור על רוח לחימה גם במעצר ובמהלך המשפט, שבו הכריזו כי הם שבויי מלחמה וסירבו לשתף פעולה עם בית הדין.
ארבע לוחמות נידונו למאסר עולם. 19 לוחמים נידונו למוות. לאחר סערה ולחץ ציבוריים, גזר הדין הומר למאסר עולם. הפעולה, אף שמחירה היה כבד, נחשבה לפגיעה משמעותית בתשתיות הבריטיות ולפרק מרכזי במאבקה של המחתרת.
19 לוחמים ריצו את עונשם בבית הסוהר בעכו וארבע הלוחמות ריצו את עונשן בבית הסוהר לנשים בבית לחם.
השחרור מהכלא, פירוק מחתרת לח”י וגיוס לצה”ל
בשלהי 1947 החלו השלטונות הבריטיים לבצע מהלך לריכוז האסירים היהודים במקום אחד וזאת בשל הסכנה שנשקפה להם מצד אסירים ערבים.
ביום 10 בדצמבר 1947 הועברו האסירים היהודים, ביניהם אבא, מכלא עכו לכלא בירושלים.
בתחילת מרץ 1948, הועברו כל האסירים היהודים ששהו באותה עת בכלא בירושלים למחנה המעצר בעתלית.
בה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948, התכנסה מועצת העם במוזיאון דיזינגוף בשדרות רוטשילד בתל אביב, ובנוכחות קהל של נבחרי היישוב ונציגי מוסדות הציבור קרא דוד בן גוריון את מגילת היסוד של מדינת ישראל.
קמה מדינת ישראל. החלה פלישת צבאות ערב לארץ ישראל. דוד בן גוריון התמנה לראש הממשלה הזמנית ושר הביטחון.
ביום שלמחרת, ו’ באייר תש”ח, פרסם מרכז לח”י את הפקודה הבאה:
97 אסירי המחתרת האחרונים שהוחזקו במחנה המעצר בעתלית שוחררו ביום 27 במאי 1948.
למחרת, נפגשו לוחמי חרות ישראל בפעם הראשונה, באופן מרוכז לאחר שהסתתרו שנים רבות, והתגייסו לצבא ההגנה לישראל. האירוע צוין במסדר גדול בשייח’-מוניס (רמת אביב של היום), בו השתתפו כ- 800 לוחמים.
במסדר הלוחמים הוצהר:
“היינו תנועת מחתרת לוחמת בנשק, אך ורק כלפי האויב הזר, השלטון הזר…
מכירים אנו ומקבלים אנו את מרות העצמאות העברית.
לא הכרנו ולא קיבלנו מרות של הסתדרויות שונות, שחסו בצל שלטון בריטי.
מכירים אנו ומקבלים אנו מרות של שלטון עברי ממש.
לא הכרנו בסוכנות, נכיר בממשלה.
לא הכרנו ב”הגנה”, נכיר בצבא.
אולם שלטון עברי, כל שלטון עברי, טוב או רע, שמאלני או ימני, כל שלטון עברי שישלוט בדרכי הדמוקרטיה, רשאי לקבוע את המרות והוא גם ישיג אותה.”
למחרת ביום 29 במאי 1948, התגייסו מרבית הלוחמים במאורגן לשניים מגדודי חטיבה 8, גדוד 82 וגדוד 89 בפיקודו של יצחק שדה.
רק בירושלים, שלא סופחה עדיין למדינת ישראל, הוסיפה להתקיים החטיבה הלוחמת העצמאית של לח”י.
אבי ועוד 11 אסירים לא היו ביניהם!
מעצר בבת גלים
בעוד חברי לח”י חוגגים את שחרורם מהכלא והמעצר, חוגגים את עזיבתם הקרובה של הבריטים את הארץ, את הקמת מדינת ישראל ומתייצבים שוב, הפעם להגנתה של המדינה הצעירה ברוח קרב ובמסירות, הושארה מאחור קבוצה של 12 עצירים שנותרו בכלאם.
אבי השתייך לקבוצה קטנה זו המונה 12 אנשים, לוחמי מחתרת, אשר עוכבו ע”י הבריטים והועברו על ידם מעתלית לבית מעצר, בבסיס צבאי בריטי, בשכונת בת גלים בחיפה.
בת גלים הייתה מובלעת בעיר חיפה בה נשארו הבריטים עד צאתם מהארץ. שישה מהאסירים השתייכו ללח”י, מאלה שנלכדו לאחר ההתקפה על בתי המלאכה. אבי ששמו הקודם היה יהושע גרון, היה ביניהם, חמשת האחרים הינם: גבריאל ורקשטל “שמשון”, נחום מזרחי “נח”, ידידיה מיטראני “דיקו”, יצחק מרקוביץ “ארנון” ונסים פנסו “אהרון”.
שישה אלה נותרו במאסר מתוך 19 הלוחמים שנידונו למוות ועונשם הוחלף במאסר עולם. 13 האחרים ברחו לבריטים מבין ידיהם.
הבורחים:
בפריצה לכלא עכו במאי 1947 ברחו מבין משתתפי הפעולה 6 לוחמים: חיים אפלבוים “אלילמלך” ושמשון וילנר “שמש” שנפלו במהלך הבריחה, אברהם בן הר “אליעזר הבולגרי”, נסים גרשון “צדקיהו”, יוסף דרורי “עמינדב” ומשה ערמוני “נדב”.
מבית הסוהר המרכזי בירושלים ברחו מספר לוחמים ביניהם 3 ממשתתפי הפעולה: יוסף אריה “יוז’י”, יוסף דר “חנן” ופרחי כהן “בני”.
ממחנה המעצר בעתלית ברחו 4 ממשתתפי הפעולה: ז’ק אלקלעי “צבי”, שמעון סינואני “גלעד”, אשר רצון “ציון”, זאב שועלי.
סה”כ 13 בורחים.
לששת האסירים של לח”י שהועברו לבת גלים, נוספו שישה אסירים נוספים ממחתרת אצ”ל: הלל צור, יעקב צ’ינסקי, דוד בירגר, מרדכי נס, יצחק פוקס, אליהו בראשי.
כליאתם של 12 העצירים לא זכתה לתהודה בדפי ההיסטוריה. רבים ביננו שאינם יודעים עליה.
המחשבה שהבריטים עזבו את הארץ מיד עם הקמת מדינת ישראל איננה מדוייקת. כוחות בריטיים נשארו במובלעת באזור בת גלים בחיפה. הבריטי האחרון עזב את מדינת ישראל ביום 30 ביוני 1948.
לאור חששותיהם של הבריטים מפעולה נגדם עד עזיבתם הסופית, הם החליטו להחזיק במספר עצירים עד להוצאת שארית הכוחות הבריטיים מהארץ. מעין בני ערובה.
זו פרשה שבאופן אישי מקוממת אותי. נראה היה ש- 12 איש הושארו מאחור, נשכחו. 12 בני ערובה אלה, אזרחי מדינת ישראל הצעירה, כלואים בארצם במובלעת בריטית, בידיים של ממשלה זרה שאיבדה את המנדט שלה לשלוט בארץ ישראל.
מעתלית לבת גלים
אבי הזכיר את מעצרו בבת גלים אך סיפר מעט מאד על הנסיבות. לכן חקרתי ואספתי חומר ומידע ששפכו עבורי אור על הפרשה שלא רבים מכירים אותה. אביא בפניכם את הממצאים שיתארו היטב את השתלשלות הפרשה.
מבחינתם של שניים עשר לוחמי מחתרת אלה, מסכת יסורים של כליאה ארוכה בבתי הסוהר הבריטיים טרם הסתיימה.
אברהם ורד בספרו “חזית הדרום בין סיני לחברון” מסביר כי הבריטים חששו מאיומי המחתרת הלאומית וחששו שלוחמי המחתרת ינצלו את ההזדמנות לביצוע נקמה. השלטון הבריטי נזקק לפתרון: הם החליטו להחזיק בבני ערובה מארגוני המחתרת, גם לאחר תום המנדט הבריטי. וכך הוחלט בדרג העליון של השלטון הבריטי המרכזי לעכב מספר מסוים של עצורים עד להוצאת שארית הכוחות הבריטיים מן הארץ. ואכן כך היה. העצורים האחרונים שנשארו במחנה עתלית לא שוחררו עם הכרזת המדינה אלא רק שבועיים לאחר מכן.
עיתון המשקיף (28/05/1948) מדווח על שחרור 97 עצורים ואסורים מעתלית. בנשימה אחת העיתון מדווח על העברתם של 12 העצורים לחיפה יומיים קודם לכן (26/05/1948). אבי מכונה בעיתון יצחק גורון. השם הוא שיבוש של שמו, גורון במקום גרון ואילו השם יצחק מגיע מרישום שמו אצל הבריטים. ברשימת הנאשמים מתוך כתב האישום שהוגש לאחר ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה, נאשם מס’ 18 הוא אבי: יצחק ישעיהו ניסים גרון – Itsack Yeshahayu Nissim Gueron. (כתב האישום מוצג בספרו של גרשון ניסים “צדקיהו” “ההתקפה על בתי המלאכה של רכבת פלשתינה (א”י) במפרץ חיפה”, עמוד 77).
כך כותב אברהם ורד על המניע של הבריטים להעברתם של שניים עשר העצורים מעתלית לבית המעצר בשכונת בת גלים בחיפה:
“לא היה ספק כי השנים-עשר נועדו להבטיח את שלומם של אנשי הצבא הבריטיים עד לפינוי הסופי. ואכן, כל אלה לא שוחררו אלא בכ”א סיון תש”ח (28.6) יומיים בלבד לפני שהורד דגל השלטון הבריטי והחייל הבריטי האחרון עזב את ארץ ישראל.”
(“חזית הדרום בין סיני לחברון, כרך 3, אברהם ורד, עמוד 435)
כמעט מיד נודע שלבריטים היו תוכניות מרחיקות לכת לגבי שנים עשר העצירים, הם תכננו להעבירם למעצר באנגליה, הדבר הובא לידיעת ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון.
בארכיון המדינה בתיק “אסירים בימי המנדט” נמצא העתק מכתב / מסמך מיום 28 במאי 1948 ממזכיר הממשלה זאב שרף באמצעותו הוא מעדכן את ראש הממשלה:
“מר ד.צ. פנקס (דוד צבי פנקס) ביקש למסור לי כי 12 איש מבין עצירי עתלית הועברו לרשות הצבא בחיפה. לפי ידיעה שבידיו יועברו האנשים למעצר באנגליה. בקשתו שייעשו צעדים נאותים ע”י הממשלה בקשר לכך.”
אבי וחמשת חבריו למחתרת, שותפים לגורלו, אחד מהם חברו מילדות, ידידיה “דיקו” טל (מיטרני) “צבי” ובנוסף אליהם עוד 6 חברי אצ”ל, מקבלים הודעה מרה האומרת שהם אינם משוחררים כמו כל חבריהם. הם לא יכולים לחגוג את שחיכו לו כל כך. לא יכולים לחגוג את הקמת מדינת ישראל, התוצאה של מסירות נפשם. הם לא יכולים להתייצב להגנה על קיומה. הם נכבלים בשרשראות ברזל, מובלים למובלעת הבריטית בבת גלים שבחיפה, בריאותם רופפת והם מוחזקים בתנאים אכזריים, ללא אוויר צח, אוכל זעום וקלוקל, בסביבה עוינת ומשמשים בני ערובה בידי הבריטים.
אחד התיקים של אגודת “לאסירינו” בארכיון המדינה מכיל מברק בשפה האנגלית, מיום 30 במאי 1948 שכתב בן-זוהר, יו”ר אגודת “לאסירינו” לגנרל מאק מילן. לפניכם תרגום חופשי של תוכן המברק:
אתמול בעיתונים סופר על יחסם האכזרי של הבריטים כלפי 12 העצירים. העצירים מאוכסנים בשני צריפים ולא מורשים לעזוב אותם, אלא רק לשעה או שעתיים ביום. הם אינם מקבלים ארוחות מבושלות למרות שכמה מהם חולים וסובלים. למרות בקשות חוזרות ונשנות, קרוביהם אינם מורשים לבקרם. אני בטוח שאלה אינם הוראותיך ואהיה אסיר תודה אם תוכל להורות על פקודות מתאימות שייטיבו עם מצב העצירים, כדי שיקבלו את זכויותיהם ויקבלו יחס דומה לזה שניתן בעתלית תחת משטר צבאי.
עיתון המשקיף, 01/06/1948, קורא לממשלה לפעול ומותח ביקורת חריפה על ההתנהגות של הבריטים כלפי העצירים.
אגודת “לאסירנו” פעלה רבות למען האסירים כולם וגם למען אלה הכלואים בבת גלים. חוזר אינפורמטיבי מס’ 22 של האגודה, מיום 6 ביוני 1948 (החוזרים האינפורמטיביים שמורים במכון ז’בוטינסקי ובארכיון המדינה) מדווח:
“מיד עם חיסול פרשת עתלית התחלנו בטיפול נמרץ למען שחרורם של 12 האנשים שהועברו מעתלית בתאריך 26.5.48 והובאו למחנה צבאי בבת גלים שע”י חיפה, ב”כ “לאסירינו” עו”ד גייגר התקשר מיד עם השלטונות הבריטיים בחיפה ומחה נמרצות על החזקתם של האנשים ובפרט תבע את שחרורם של החולים שבהם. הובטח לו לבדוק את כל האנשים בדיקה רפואית ולהבטיח את הטיפול הרפואי המתאים לכל אחד מהם ושחרור החולים הקשים. בינתיים, בתאריך 29.5.48 הופיעו בעיתונות ידיעות על היחס הגרוע של הבריטים כלפי שארית העצירים. בעניין זה טלגרפנו לגנרל מאק מילן, הקצין הממונה על חילות בריטניה במובלעת הבריטית.”
האגודה סייעה לעצירים לשמור על קשר עם המשפחות והעולם החיצוני ודאגה לשלומם.
אחד התיקים של אגודת “לאסירינו” בארכיון המדינה מכיל מכתב תודה בשם 12 עצירי בת גלים מיום 16 ביוני 1948. במכתב שנמסר למערכת העיתון העצירים מודים לאגודת “לאסירינו” על ההתעניינות בגורלם ועל הביקורים, כמו כן הם מודים לרב המקומי, לראש עיריית נתניה ו“לאגוד נשי בת גלים על המגדנות ששלחו…”
בתיק של רשות השידור של אגודת “לאסירינו” בארכיון המדינה, נמצאה רשימת ד”ש שנשלחו מעצורי בת גלים למשפחות ביום 20 ביוני 1948. שוב ניתן לראות שיבוש נוסף של שמו של אבי והוא נקרא יהושע גרין.
בתאריך 28 ביוני 1948, השתחררו 12 העצורים. העצורים נמסרו לאחריותו של עו”ד דוד גייגר. עורך הדין התחייב בכתב בפני המפקד הבריטי P.J. Meehn להרחיקם מחיפה עד לאחר תום הפינוי של הצבא הבריטי.
החיילים הבריטיים העבירו אותם לעתלית, שם התקבלו ע”י נציג אגודת “לאסירנו”. לאחר מכן הועברו באוטובוס למשטרת פתח תקווה, שם שוחררו.
השחרור מתואר בכתבה שלפניכם:
העצורים נמסרו לאחריותו של עו”ד דוד גייגר. עורך הדין התחייב בפני המפקד הבריטי P.J. Meehn להרחיקם מחיפה עד לאחר תום הפינוי של הצבא הבריטי.
שני מכתבים נמצאו בארכיון העיר חיפה והם מסמכי השחרור של העצורים. שוב מופיע שיבוש שמו של אבא והוא מופיע במסמך באנגלית: Itshak Nissim Gurion ובמסמך בעברית: יצחק גוריון.
מתוך תמלול שיחה בקול ישראל מיום 1 ביולי 1948 של נציג אגודת “לאסירינו” הפונה אל גולי קניה. בסיום הוא מדווח על שחרור 12 העצורים מבת גלים:
“ברצוני למסור לכם שלום מ- 12 העצורים והאסירים ששוחררו לפני ימים מספר מבת-גלים – אחרוני לטרון ועתלית – גם להם נגרם סבל מיותר ללא כל צורך ולמרות החרדה שהייתה לרגל העיכוב הפתאומי של שחרורם – זכינו לראותם חופשיים ותקוותנו כי לא יארכו הימים….”
סוף סוף, לאחר 742 ימים בשבי,
ששת עצירי לח”י חופשיים, עימם שוחררו ששת עצירי אצ”ל.
אבי, יצא לחופשי אך לא סיים את מלחמתו למען המדינה. כמו רבים מחבריו הוא התגייס לצה”ל והצטרף לחיל התותחנים ונלחם בכל מלחמות ישראל בשרות סדיר ובשרות מילואים.
אחרית דבר
אברהם ורד מספר ששניים עשר בני ערובה לא הרגיעו את הבריטים, לכן הם עיכבו את חזרתם של מאות עצורים במחנות המעצר באפריקה. הם הוחזקו בטריטוריה בריטית ולא בשטח המנדט המפנה. חודש לאחר סיום המנדט התנערו הבריטים מאחריותם כלפי העצורים באפריקה ומסרו שחזרתם למדינת ישראל נמסרה לטיפול ועדת הביצוע של האו”ם. לבסוף ביום 7 ביולי 1948, שבוע לאחר הפינוי הסופי של ארץ ישראל מהכוחות הבריטיים (30 ביוני), הועלו 262 גולים על 16 מטוסים בשדה התעופה בניירובי ופנו צפונה. ביום 12 ביולי 1948, ב-8 בבוקר, חודשיים אחרי הכרזת המדינה, קרבה ספינת הגולים האחרונים לחוף והגיעה לנמל תל אביב.
מקורות מידע:
הייתה זו מלאכה לא פשוטה לגבש סיפור שיראה את השתלשלות הפרשה, אשר נוכחותה בדפי ההיסטוריה היא דלה מאד. להלן מקורות המידע:
- “לוחמי חרות ישראל במלחמת העצמאות – חזית הדרום בין סיני לחברון”, אברהם ורד, הוצאת יאיר ע”ש אברהם שטרן, תשנ”ו, עמודים 434-436.
- ההתקפה על בתי המלאכה של רכבת פלשתינה (א”י) במפרץ חיפה, ליקט וכינס: גרשון ניסים “צדקיהו”, הוצאת א. בן-הר,
- עיתון המשקיף, 28/05/1948, “שוחררו 97 עצורים לאסירים מעתלית, המחנה חוסל”, עמוד 1, “אתר עיתונות יהודית היסטורית מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב”.
- עיתון המשקיף, 01/06/1948, “12 עצירי בת-גלים”, עמוד 2, “אתר עיתונות יהודית היסטורית מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב”.
- עיתון המשקיף, 29/06/1948, “ה-12 שוחררו מהכלא הבריטי” עמוד 4, “אתר עיתונות יהודית היסטורית מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב”.
- ארכיון צה”ל – תמונה מעתלית.
- התכתבויות וחוזרים אינפורמטיביים של אגודת “לאסירינו” אשר שמורים בארכיון המדינה ובמכון ז’בוטינסקי.
- ארכיון העיר חיפה – 2 מסמכים.
- המאמר “לאן נעלמו עצירי האצ”ל והלח”י?”, יעקב צור (בנו של הלל צור מעצורי בת גלים), מגזין עיתון “עתמול” גיליון 260 ינואר 2019.