רות נולדה בווינה, בירת אוסטריה כגרטרוד, לאמה ברטה ולאביה בנימין ביום ח’ באייר תרפ”א, 16 במאי 1921. משפחה מסורתית, שלישית מתוך ארבעה ילדים. בגיל 13 הצטרפה לתנועת הנוער בית”ר, יחד עם אחותה בלה. שם ספגה את אהבת ישראל ואהבת המולדת ואת החלום לעלות לארץ ישראל, שהפך להיות תוכן חייה. בשאיפתה לעלות לארץ נתקלה בהתנגדות האם שלא אבתה להיפרד מבנותיה. אך כאשר סיפח היטלר את אוסטריה בשנת 1938 עודדה האם את רות ואחותה בלה, לעשות את כל המאמצים ולעלות לארץ ישראל.

החיים הפכו גיהינום. שכנים וחברים הפכו אויבים. אב המשפחה, שהיה באותו זמן בגרמניה, נעלם ולא נודעו עקבותיו. רות ובלה צורפו לעליה הבלתי לגלית שאירגן בית”ר, וביוני (1938) הפליגו לחופי הארץ. האנייה נתגלתה על־ידי האנגלים ונאלצה לשוב ללב ים. כ־60 מעפילים הצליחו להגיע לחוף, ביניהם רות, שקפצה ברגע האחרון מן הספינה אל הסירה והגיעה לארץ ישראל. היא התגייסה לפלוגת העבודה של בית”ר בעקרון, ושלמה בן־שלמה, מוותיקי התנועה, גִייס אותה לשורות האצ”ל. “מעתה שמך בישראל רות” אמר.

מקץ שלושה חודשים עברה מן הפלוגה בעקרון לפלוגה בנתניה. בפלוגה, נודע לה על מות אמה, שנדרסה למות. אחיה הצעיר שמואל שנשאר בודד, הגיע לארץ בסוף 1938 והיה צמוד לרות בפלוגה, ואחר כך בדירה שכורה בנתניה. בשנת 1940, עם הפילוג באצ”ל, הצטרפה רות ללח”י.

בספטמבר 1940 נאסרה על ידי הבולשת הבריטית וישבה במשך שנה ומחצה בבית הסוהר לנשים בבית לחם. היא שוחררה למאסר בית, והתייצבה במשטרה פעמיים ביום. בלח”י שרתה במחלקה ו’ (ידיעות) וכמקשרת בין מרכז לח”י לבין בית הסוהר המרכזי בירושלים. ביקרה שם במסווה של ביקור חבר, וכך העבירה ממרכז לח”י לבית הסוהר וחזרה קשר וידיעות. כך גם הכירה את רב האסירים, הרב אריה לוין זצ”ל, שהיה מקפיד על מצוות ביקור אסירים. הרב שימש כמשדך בינה לבין אליהו עמיקם קשאק. ולבסוף אף השיא אותם בשנת 1947 על גג ביתם בירושלים, דירה זו נמסרה להם מידי ערי ז’בוטינסקי, ובה התגורר הסופר ארתור קסטלר בזמן שהותו בארץ.

רות היוותה גם קשר ראשון לכל אסיר לח”י משתחרר, והעבירה לידיהם חמש לירות מנדטוריות לסידור ראשון. כן קישרה בין המשתחרר לבין נתן ילין־מור לשם חידוש פעילותו.

מירושלים עבר הזוג לתל אביב במשוריין האחרון שיצא מירושלים במלחמת העצמאות. אליהו מונה לעורך העיתון היומי של לח”י, “המברק”. ודירתם שימשה כמשרד של לח”י.

נולדו להם שני בנים, יאיר, ואמנון. אליהו בעלה נפטר ביום י”ח באב תשנ”ה, 14 באוגוסט 1995 ונטמן בנחלת יצחק.

רות נפטרה ביום כ”ה באב תשפ”א, 3 באוגוסט 2021 והובאה למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק..