אהובה בת אברהם יעקב וחוה לבית ספי נולדה ביום כ”ו בסיוון תרפ”ט, 4 ביולי 1929 בירושלים. משפחתה, משפחה חסידית טיפוסית שמרה על צביון העיירה היהודית ממנה באה, אך הושפעה גם מאורח החיים המודרני וממציאות התקופה. בית ההורים היה אבן השתייה ממנה שאבו הילדים מסירות נפש, נאמנות, אהבת העם והמולדת ומעל לכל – אהבה לירושלים, כאשר בראש סולם העדיפויות עמד הציווי “ותלמוד תורה כנגד כולם” ו”כל ישראל ערבים זה לזה”. מסיפורי התנ”ך, שהיה מאיץ נוסף להגברת רגשות השייכות לארץ, למדו הילדים את עבותות הקשר ההיסטורי בין העם והארץ. המשפחה הקפידה לסעוד בצוותא לפחות ארוחה אחת, בה נדונו החדשות והנעשה בעולם היהודי. שיחות אלה השפיעו לא במעט על גיבוש תפיסת עולמה של אהובה אשר בסופו של דבר הובילה אותה למלחמה בשלטון הזר ואל לח”י.

אהובה למדה בבית ספר לבנות “מזרחי” ובבית ספר “שפיצר”. בשנת 1946 סיימה את סמינר “בית יעקב למורות”. היא הייתה חברה בתנועות הנוער “עזרא לבנות” ו”בנות אגודת ישראל”. בשנת 1945 הצטרפה ללח”י, בה קיבלה את הכינוי אילנה. במחתרת שירתה בירושלים ובתל אביב, עסקה בהדבקת כרוזים, העברת ציוד למקומות מסתור ותצפיות.

עברה למוסד ילדים בהדר־רמתיים, בניהולה של מרים גהתיה (גזונדהייט), שבעלה היה אישיות מרכזית בלח”י (בית הלחמי) ואהובה עזרה לידו באיסוף ובטיפול בחומר ארכיוני.

לאחר פירוק לח”י, עבדה כמורה ומחנכת בבית ספר בר־אילן, בתל אביב ולאחר מכן, בשנים 1956–1978, בבית ספר שליד בית הכנסת “ישראל הצעיר” במונטריאול, קנדה, ובבית הספר “סנטרל קווינס” בניו יורק. בשנת 1970 קיבלה תואר בוגר בתנ”ך וספרות עברית ב־QEENS COLLEGE בניו יורק.

אהובה היתה פעילה ב”עמותה להנצחת מורשת לח”י וחלליה”. ניהלה את ועדת המלגות.

תחביבה: הרצאות תורניות, קורות ימי ישראל ותולדות מחתרת לח”י, ארגון חגיגות וטכסים, עבודת מחשב.

נישאה ליעקב מיזלס, אף הוא חבר לח”י . לזוג שני בנים, בת, ונכדים. יעקב בעלה נפטר ב־ד’ בתשרי תשנ”ט.

אהובה נפטרה ביום י”ג בטבת תשפ”א, 28 בדצמבר 2020 והובאה למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.