עדינה אָדֶלָה נולדה ביום כ”ב בסיוון תרע”ט, 20 ביוני 1919 בלובלין שבפולין להוריה אסתר ואפרים. בשנת 1924, אחרי מות אמה, עברה המשפחה לטורצ’ין שבווהלין. היו לה שני אחים, וולף וצבי. האב היה ציוני כללי, פעיל בקהילה היהודית, ידע שפות רבות ועסק בפרסום ובתערוכות בינלאומיות, אך בגבור האנטישמיות לא ניתן היה ליהודי להמשיך בעיסוק זה.

בטורצ’ין למדה עדינה בבית הספר העממי הפולני ולאחר מכן למדה מלאכת יד ואומנות במשך שלוש שנים בתיכון מקצועי “אורט”: בוורשה, על מנת לרכוש מקצוע בארץ. מגיל 14 הייתה פעילה בבית”ר בטורצ’ין ובשנת 1935 הצטרפה לתא הראשון של האצ”ל בפולין, בטורצ’ין. בוורשה הייתה המקשרת בין תאי האצ”ל בפולין ובין השליחים הישראלים ועסקה בעלייה הבלתי לגלית של האצ”ל. ב־3 בדצמבר 1939 יצאה עם קבוצת בית”רים לא”י. אחרי נדודים, קרוב לשנתיים, בפולין, ליטא ורוסיה, הגיעה בעזרת מסמכים מזויפים לתורכיה, שהתה במֶרסִינה כחצי שנה בציפייה לרישיון עליָה. בינתיים היא ניצלה את הזמן ללימוד עברית ונתמכה על ידי הג’וינט, עד שהגיעה לארץ ביולי 1941.

בארץ הצטרפה ללח”י וגרה בתל אביב עם חסיה שפירא – “אלינוער”, כשהחדרים בהם גרו שימשו גם לצורכי המחתרת, שכן בגלל מעקבים אחרי חברי לח”י הוכרחו הללו להחליף את דירותיהם לעתים קרובות. לפרנסתה עבדה עדינה בבית החרושת למגבות “רוזן” ובתפירה. בפעילותה בלח”י למדה שימוש בנשק, הפיצה חומר הסברתי בבתי קולנוע, ערכה מעקבים, העבירה מכונת ירייה מחיפה לתל אביב, העבירה כרוזים לירושלים, הייתה המקשרת בין יאיר לאשתו ועוד. בתקופת “הסֶזון” מסרו חברי ההגנה את שמה לבריטים ואלה ניצלו זאת בעת מאסרה.

את בעלה לעתיד, מיכה ליכטמכר ליאור, שעלה לארץ בעליית “אף־על־פי” בשנת 1937, הכירה בוורשה. הם נפגשו שוב בארץ ונישאו בל”ג בעומר 1943. בעלה היה חבר אצ”ל, אך מקורב ללח”י. עדינה ובעלה נעצרו בבית לחם ביום 2 בנובמבר 1943, כשנשאו מכתב מנתן ילין־מור – “גרא” לפרידה אשתו. בדרכם לחקירה בירושלים אכל מיכה את המכתב. הם שוחררו ובאותה עת נערך חיפוש בדירתם בקרית מאיר בתל אביב. כשחזרו לביתם, נעצרו ואִתם שלושה חברי לח”י שהיו עריקים מצבא אנדרס. עדינה הועברה לבית לחם ושוחררה ביולי 1945; מיכה ישב בלטרון ובעכו והוגלה לאריתריאה, עד ששוחרר ביוני 1946. שניהם היו במאסר בית עד קום המדינה. שלושת הבחורים העריקים נשלחו למאסר בקהיר.

מיכה היה מנהל בית דפוס ועדינה עבדה במעבדה של קופת חולים לאומית, למדה ונבחנה כלבורנטית. אחרי 20 שנות עבודה פרשה לגמלאות בשנת 1980. לשניהם נולדו שלושה בנים.

מיכה, נפטר בה’ בתשרי תש”ס, 15 בספטמבר 1999 ועדינה, שהייתה לוחמת חרות אמיצה ונאמנה בגולה ובארץ, נפטרה ביום ו’ בחשוון תשס”ב, 23 באוקטובר 2001 והובאה למנוחות בבית העלמית תמרת שליד נהלל.