ישראל, בנם של יוסף וחנה, נולד בשנת 1903 בעיירה אורדנקה בגליציה, פולניה. הוא התחנך על אהבת ישראל וכל ימיו זכר את דבריה של אמו: “שִמְך ישראל וארצך ישראל”. בשנת 1918 פרצו בגליציה פרעות ביהודים. הוריו של ישראל הסתירו מפני הפורעים במרתף ביתם ילדים ונשים, כשקבוצת פורעים התקרבה אל הבית ישראל ירה בהם והבריחם. הוא נתפס על ידי המשטרה, אך התחמק. ואז החליט לשים פעמיו לארץ ישראל.

התגנב לאנייה ועבד עליה כנער סיפון. כעבור שנתיים, כאשר האנייה הגיעה לחיפה, קפץ למים ושחה לארץ. את צעדו הראשון החל כפועל בבית החרושת “שמן” במפרץ חיפה. בחיפה הכיר את עטרה ווסקובויניק, שעבדה במטבח הפועלים. עטרה, בת חיים וששיה, נולדה בשנת 1905 בבסרביה. היא התייתמה בילדותה והתחנכה בבית דודה בקייב. בשנת 1919 הגיעה לארץ ולמדה בישול, תפירה וחקלאות. כעבור זמן קצר נשא ישראל את עטרה לאִשה והזוג יצא לתל אביב כדי לחפש את עתידוֹ.

בכפר סבא פגשו את נציגי פיק”א, אשר נתנו להם חלקת אדמה ליד גבעת חן, שלימים תקום עליה רעננה, ושם הקימו את ביתם, אותו כינו בשם ״בית החומה״. ישראל נפצע במאורעות 1936. בשנת 1939 התגייס לצבא הבריטי. עם הפילוג באצ”ל, הזדהה עם דרכו של יאיר וסייע ללח”י בהספקת נשק שהעביר ממצרים. עם שחרורו מהצבא הבריטי, הקדיש ישראל את כל מִרצו לסייע למחתרת לח”י. ביתם של ישראל ועטרה שימש אכסניה חמה ובטוחה ללוחמי לח”י. ממנו יצאו מדביקי כרוזים, בו הוסתר נשק וחומר נפץ, ששימש להכנת פצצות ומוקשים לפעולות לח”י, ובו מצאו מסתור בורחי לטרון וכלא עכו. ישראל העסיק אנשי מחתרת במסווה של פועלים, בפרדס. לאחר מלחמת העצמאות, רכש ישראל אדמות נרחבות באזור רעננה. עד סוף ימיו עסק בחקלאות והושיט עזרה לכל אלה שנזקקו לסיועו. עטרה ליוותה אותו בנאמנות בכל דרכו ושימשה לו רעיה למופת.

עטרה נפטרה ביום כ”ז בסיון תשמ”א, 29 ביוני 1981. ישראל נפטר ביום ג’ באדר ב’ תשמ”ט, 8 בפברואר 1989. שניהם הובאו למנוחות בבית העלמין החדש ברעננה.
הם השאירו אחריהם תשעה ילדים ונכדים רבים.

גם ילדיהם של ישראל ועטרה נטלו חלק ניכר בפעילות הוריהם בשומרם על המסתתרים. כן שימשו כקשרים וסייעו ככל שיכלו לאנשי לח”י. חלק מהילדים הבוגרים, דוגמת עדנה ואילנה היו חברי לח”י, וגם הילדים הקטנים יותר השתלבו בפעילות המשפחה למען המחתרת.

אחותם הקטנה דליה, למשל, שנולדה ב-12 בדצמבר 1941, סייעה להוריה בטיפול באנשים אלה שהוסתרו בבית ובמשק, דאגה למזון עבור אותם הלוחמים ועמדה על המשמר כתצפיתנית במטרה להתריע ששוטרים בריטים וערבים היו מתקרבים ל״בית החומה״. פעם אחת, כשהגיעו לבית שוטרים בריטיים בשעה שהיו שם נשקים של המחתרת, ביקשה האם מדליה להסתיר אותם בדלי מלא קליפות תפוזים ופסולת מטבח ולאחר מכן התנצלה בפני השוטרים על חוסר הסדר במטבח וביקשה מדליה לקחת את הפסולת ולהאכיל בה את הפרות וכך העבירה דליה את הנשק לסליק שברפת מבלי לעורר את חשדם של הבריטים. מכיוון שבבית המשפחה הסתתרו לוחמים רבים בקירות הכפולים של בית המגורים ובבורות בחצר המשק, דאגה דליה להסוות את הסימנים שהותירו מאחוריהם והעידו על מיקום המחבוא. דליה שירתה במשטרה צבאית בשנת 1964 נישאה לחנן זילברסון ולזוג נולדו שני ילדים: רן ואייל וחמישה נכדים. כיום דליה מתגוררת בכפר שמריהו גמלאית ופעילה בפרוייקט ישראל נגלית לעין של העיר רעננה.