פרידה נולדה בריבינישקי, לטביה, ביום ב’ בכסלו תרע”ו, 9 בנובמבר 1915 לאביה שמואל ולאמה אנה, יונה. בהיותה בת שנתיים, ברחו הוריה מריבינישקי עקב סכנה לגורלו של אביה, שהיה איש אמיד, והתיישבו בגרודנו. פרידה ביקרה בגן־ילדים ששפת ההוראה בו היתה עברית. ביום היווסדו של בית־הספר “תרבות”, התחילה ללמוד בו, בכיתה א’.
גם שם שפת ההוראה היתה עברית. בגיל 16.5 עברה לגור בביאליסטוק ושם סיימה את בית־הספר התיכון העברי.
עם גמר לימודיה בתיכון, עברה לווארשה ללמוד באוניברסיטה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, התחתנה עם נתן פרידמן־ילין (לימים ילין־מור). למחרת החתונה, עזבו את ווארשה המופצצת. למעלה מחודש נדדו בדרכים. בווילנה, גרו כשנה, ולאחר־מכן הצליחו להגיע לישראל דרך מוסקבה, אודסה, הים השחור, תורכיה, סוריה ולבנון. דרך ראש־הניקרה הגיעו לחיפה בראשית 1941 והשתקעו בתל־אביב. במלחמת העולם השניה הושמדה כל משפחתה של פרידה בידי הנאצים. קורות אותה תקופה מתועדים בספר “שנות בטרם” מאת נתן ילין־מור, בהוצאת כנרת. תקופה קצרה אחרי הפילוג הצטרפו פרידה ונתן אל יאיר בלח”י. אחרי שנה נִשלח נתן על־ידי יאיר לסוריה. בעת היותו בחוץ לארץ, קישרה פרידה בינו לבין יאיר ואיכסנה בביתה חברים שהיו מבוקשים על־ידי הבולשת. בביתה נערך קורס, שהועבר לאחר־מכן לדיזנגוף 30, אנשי הקורס נתפסו ושניים מהם נהרגו.
בתחילת 1942 נעצרה פרידה על־ידי הבריטים, וְרוב תקופת המעצר, קרוב לחמש שנים, שהתה בכלא הנשים בבית־לחם. מן הכלא שוחררה בסוף 1947, הודות לטיפולו המסור של קרוב משפחה, שלמה יעקב, ועקב מחלה קשה בה חלתה. לאחר שחרורה, הועסקה פרידה בלח”י בהדפסת סטנסילים ובתפקידים מזדמנים. חברותה בלח”י הסתיימה עם פירוק המחתרת בשנת 1948.
לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט, בהיותה בחודש השמיני להריונה עם בִתה הבכורה, דורית, נעצרה פרידה על־ידי אנשי הפלמ”ח וישבה במעצר חמישה ימים, מהם יומיים במשטרת דיזנגוף, והיתר במחנה הצבאי בשייח־מוניס. היא שוחררה בפקודת בן־גוריון, עת נודע לו, כי נעצרה בהיותה בהריון.
דורית הבת נולדה בשנת 1948. עם שחרורה, הקדישה פרידה עצמה לטיפול במשפחתה, ובראשית 1951 נולד בנה אלישע.
פרידה ילין־מור נפטרה ביום ב’ באלול תשנ”ד, 9 באוגוסט 1994.
נתן ילין־מור נפטר ביום א’ באדר תש”ם, 18 בפברואר 1980. שניהם טמונים בחלקת לח”י בחולון.