שרה בת חיה ואברהם שמחה נולדה בנובמבר 1923 בירושלים. למדה בבית הספר אוולינה־דה רוטשילד. היתה חברה במכבי הצעיר ובנבחרת הכדור־סל של מכבי ירושלים, וחברה בהגנה. בשנת 1945 עברה ללח”י, משום שזו לחמה בשלטון הבריטי, הזר. בלח”י השתייכה למחלקת הפעולות ומילאה בה תפקידים שונים: העברת נשק, סיורים ותצפיות וקשרים עם אנשי רפואה. השתתפה בהתקפה על בנין הבולשת בירושלים ועל בית הסוהר במגרש הרוסים, וכן במבצע לשחרור גאולה כהן מבית החולים הממשלתי.

במקביל לתפקידים אלה שימשה שרה גם כאחראית במחלקת הנוער, ועסקה בתעמולה ובהדבקת כרוזים. השתתפה באירוע בו נחטף ונרצח אלכסנדר רובוביץ’ על ידי הבריטים. עם התארגנות מחלקה ו’ בירושלים, מחלקת המודיעין של לח”י, שימשה כקשרית עם מודיעים שונים בקרב השלטון הבריטי במשטרה, בבולשת ובאדמיניסטרציה, וקיימה קשרים עם עיתונות מקומית וחו”ל ועם אנשי שגרירות של הגוש המזרחי (פולין).

עם פירוקה של לח”י בשנת 1948, התגייסה לצה”ל ושירתה במלחמת העצמאות בסגל הח”ן. אחרי ההתנקשות ברוזן ברנדוט, הוקפאה פעילותה בצבא למשך שלושה חדשים בשל עברה המחתרתי בלח”י. מכאן ואילך, עד שחרורה, שירתה בשירות הרפואי.

לאחר שהשתחררה מצה”ל, עבדה כמזכירה במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית בבאר שבע ובאולפני הסרטה בהרצליה. עבדה בלשכת העיתונות הממשלתית בתל אביב, ולאחר מכן כמזכירה בהנהלת בנק הפועלים.

שרה הייתה מבין מייסדי האגודה ההומניסטית החילונית בישראל ומבין פעיליה לאורך שנים. השתתפה בכנסים הומניסטים בינלאומיים באירופה ובארצות הברית ובקונגרס הנשים הבינלאומי במוסקבה, בכנס האתיאיסטים של אמריקה ובמפגש השלום עם אש”ף ברומניה בנובמבר 1986.

שרה נישאה ליצחק חסון, האחראי על מחלקה ו’ של לח”י. להם בן ושתי בנות.