מאיר נולד ביום י”ז בתשרי תרפ”ג, 9 באוקטובר 1922 בעיר דנציג, לאִמו, דינה, ולאביו אברהם אשר הגיע לדנציג מפולין כדי לרכוש מקצוע מעשי בטרם עלייתו לארץ־ישראל. האב הגיע לארץ בשנת 1925, לבדו, בהשאירו את המשפחה מאחוריו, עד להתבססותו הכלכלית. בשנת 1928 מתה האם והאב העלה את מאיר ארצה באמצעות משפחת עולים יהודית, בדרך לגלית, עם סרטיפיקט. האב, שנישא בשנית, עבד בהקמת חברת החשמל בנהריים ואחר־כך בהקמת מפעל האשלג בים המלח. המשפחה, שהתגוררה בירושלים, ניהלה אורח חיים חילוני. הילדים קיבלו חינוך ציוני, שהיה קרוי “פועלי”, והאב ראה בעבודה חזות המימוּש הציוני.

מאיר למד בבית־הספר “תחכמוני” ובגימנסיה העברית בירושלים. היה חבר התנועה המאוחדת, מחנות העולים, והיה קשור לגרעין שעלה להתיישב בבית־הערבה. אולם לאחר זמן־מה פרש, כי לא מצא את מקומו שם. בשנת 1938, בהיותו בן 16, עזב את הגימנסיה והתגייס לנוטרות, כשהוא מזייף את גילו.

לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל־הרגלים ואַחַר בחיל־הים, ביחידת האחזקה באלכסנדריה, במשך שש שנים. באותה תקופה החל לחפש קשר עם המחתרת, וגוייס ללח”י. הוא פעל בתל־אביב בתפקידים שונים, לרבות במחלקת הפעולות. בעת הנחת חומר נפץ על מסילת הברזל בדרך לירושלים, נתפס ונידון ל־15 שנות מאסר.

הוא נמלט מכלא ירושלים ביום 22 בפברואר 1948, יחד עם 11 לוחמים מאצ”ל ומלח”י, דרך מנהרה שנחפרה אל מערכת הביוב. הצטרף אל מחנה לח”י בירושלים והשתתף בכיבוש דיר־יאסין ובפריצה לעיר העתיקה. לאחר־מכן התגייס לצה”ל. בהיותו בקורס קצינים, נפצע. הפציעה שמה קץ לשאיפתו לשרת בצבא הקבע.

בשנת 1951 נשא לאִשה את עופרה לבית מזרחי, אף היא חברת לח”י, להם שלושה ילדים ונכדים. עד שנת 1969 התגוררה המשפחה בחיפה ומאיר עבד ב”דגון”. בשנת 1969 ירד לבאר־שבע ועבד במשרד הפנים. היה פעיל באגודה לזכויות האזרח, נגד האפליה, אך דגל בזכויות היהודים על כל ארץ־ישראל.

מאיר נפטר ביום ט”ו באלול תשל”ח, 19 בספטמבר 1978, נטמן בחלקת לח”י בחולון.