דב בן ינקה ויוזף נולד ביום ז’ בתשרי תרע”ב, 29 בספטמבר 1911 בהודמזו־וושרהי, עיר שדה בהונגריה. הייתה לו אחות צעירה ממנו. אביו ניהל טחנת־קמח. כשהיה דב בן שלוש, פרצה מלחמת העולם הראשונה ואביו גויס לצבא. בסוף המלחמה, זכה לעיטור ‘צלב הברזל’ על גבורתו. משפחתם הייתה מתבוללת וכפטריוטים הונגרים שינו את שמם לשם הונגרי: (לֵוַאי). לדב קראו אישטוון, אך בקהילה נרשם כברל (דב).

מילדותו למד דב נגינה על פסנתר. בשנת 1936 עברה המשפחה לשופרון, בשל עבודת האב, שם עבד דב כפקיד והכיר את מרים (אווי) רוזנברגר, שבהשפעתה הצטרף לבית”ר. בשנת 1938 שרת זמן קצר במילואים. ביום 26 בפברואר 1939 נשא לאשה את מרים רוזנברגר, ביום 1 ביולי 1939 עלה הזוג על אנייה, ולאחר עיכובים רבים הגיעו ארצה. הבריטים העבירו את הנשים והילדים למחנה עולים ואת הגברים להסגר בסרפנד, שם הוחזקו כשלושה שבועות.

כשהשתחרר, מצא דב את מרים בפלוגת בית”ר בעקרון. מרים חלתה בטיפוס ואושפזה בבית־חולים בפרדס־כץ. לאור מצבה, לא איפשרו להם לחזור לפלוגה והם החלו בחיים אזרחיים שלא היו קלים. עם כמה חברים, הקים דב תזמורת ריקודים, שהתפרנסה מנגינה בבתי־קפה. בשנת 1940 נולדה בִתם, נעמי, ובשנת 1945 בנם, גבי. מרים הצטרפה לתזמורת כמתופפת. שניהם שאפו להצטרף למחתרת, אך לא ידעו לאן לפנות, עד שפנה אליהם בחור בשם בצלאל ושאל אם יהיו מוכנים לגור בדירה ברמת־גן, שנועדה למטרות מסוימות של המחתרת.

למרות בקשותיו הרבות של דב – לא נשלח לפעולות, כי ביתו היה חייב להיות ‘נקי’ מכל חשד, היות ושימש כמקום מסתור לאלדד.

בשנת 1975, עקב מחלת אביה של מרים, נסעה המשפחה להונגריה. הם התגוררו ליד הגבול האוסטרי. מאחר שההונגרים לא הניחו ליהודים לעזוב את הונגריה, עזר דב ליהודים לעבור לאוסטריה, שם הצטרפו לקבוצות עולים. כשההונגרים גילו את פעילותו, נאלצו דב ומשפחתו להסתלק באותה דרך. בשובם ארצה עבד דב כמורה למוסיקה ונגינה. נולדו להם עוד שני ילדים: קרני, בשנת 1951, וגיורא, בשנת 1957.

דב נפטר מהתקף לב ביום כ”ו באייר תשל”ג, 28 במאי 1973.