דוד נולד ביום י’ באדר ב’ תרפ”ד, 16 במרץ 1924 בצפת. דור שלישי מצד אביו, אברהם, וחמישי מצד האם, רבקה – ילידי הארץ. ילדותו ונעוריו עברו בחיפה של שנות ה־30. בשנת 1938 הצטרף לאצ”ל ובפילוג, בקיץ 1940, הלך עם אנשי יאיר והשתתף במאבק עם אנשי רזיאל על מחסני הנשק בעיר. לאחר מות יאיר ובריחת מיכאל ושאול ממזרע, בתקופה הקשה בה רוב לוחמי לח”י היו במאסר, הוא עבר בהוראת מיכאל לתל אביב ופעל לצידו יחד עם אחרים לשיקומה ובניינה של מסגרת המחתרת. לאחר מכן היה בין מקימי מחלקת המודיעין (ו’) ואחרי נפילת אלישע, קיבל לידיו את מחלקת האוהדים.
בקיץ 1945, לאחר תום המלחמה באירופה, נשלח על ידי מיכאל לבגדד, לקדם אפשרויות פעולה נגד בסיסים בריטים בעירק ולהקים תאי לוחמים, לאַמנם ולהכשירם לעלייה ארצה. הוא שהה בבגדד חמישה חודשים ובאותה תקופה אימן מספר קבוצות בנשק קל. כן נפגש עם סטודנטים ואקדמאים עירקים, שהנהיגו באוניברסיטאות קבוצות חשאיות אנטי בריטיות, מהם יצאו לימים מנהיגי מרד הגנרל קאסם. ב־1958 כאשר חש שהבולשת בעקבותיו, חזר ארצה ברכב אספקה צבאי של יחידה עברית שחנתה בבגדד.
בערב שובו נתפּס בתחנת השידור ברחוב השומר 3, שמוּקמה על הגג בחדר מגוריו ונכלא בלטרון, שם שהה כשנה וחצי. מלטרון שוחרר כחולה שחפת בסוף 1947, כאשר השלטון הבריטי כבר היה בשלבי ה”התקפּלות” שלו. הוא הועבר לבית החולים בצפת ומשם יצא לפּראג דרך שווייץ כשנסיעתו מוסווית לגבי הבולשת כנסיעת ריפּוי לדַאווֹס.
לפראג הגיע יומיים לפני ההפיכה הקומוניסטית ובהמלצות מעורכי העיתונים “טריבון־דה־נַסיון” ו”קומבה”, מפריס, הצליח להשיג הכרה וסיוע מראשי המשטר החדש, ובעזרתם הוציא בולטין בצ’כית, שהופיע כדו־שבועון והופץ ב־3,000 עותקים לשרי הממשלה, חברי הפּרלמנט, חברי מרכז המפלגה ומערכות העיתונים. כן ריכז קבוצות צעירים, שרידי מחנות הריכוז והכשירם לעלות ארצה. סייעה לו בפעולתו דבורה וייס, אחותו של חבר לח”י יהודה (וייס) גור – “בועז”, שהיתה מזכירתו והמתרגמת. הפּעולה בסניף הצ’כי התנהלה בגלוי במשרד במרכז העיר, עד שבבוקר אחד חל מפנה חד בעמדת מוסקבה, שהתאכזבה ממדיניות ממשלתו של בן גוריון. דן נאסר על ידי הבולשת ומשרד לח”י נסגר. אִתו נאסרה גם דבורה וייס, אך היא שוחררה למחרת בגלל מחלתה. דן שוחרר לאחר חמישה ימי חקירה ונדרש לעזוב את המדינה.
בשובו ארצה הצטרף לחיל ההנדסה ונשא לאשה את דבורה, שפעלה איתו בפראג.
ביולי 1950 החל לפעול בסולל בונה. בתחילה במחוז הנגב שמרכזו בבאר שבע וב־1966 הועבר למרכז החברה בתל אביב, בו שימש כמבקר הקונצרן ואחר כך כראש אגף ארגון ומינהל, חבר ההנהלה ומועצת המנהלים. בסולל בונה שירת 37 שנים עד לפּרישתו לגימלאות.
לדוד ודבורה בלאו בת, גלית, ובן, מתן, ונכדים.
דוד נפטר ביום ב’ בטבת תשפ”א, 17 בדצמבר 2020.