משה נולד ביום י”ג בכסלו תר”ץ, 15 בדצמבר 1929 בוורשה, פולין. בן זקונים בין 11 ילדים לאביו, ישראל, סוחר עורות, ולאִמו נחמה לבית אקרמן, עקרת בית. הוריו היו מסורתים וציונים. אחיו הבכור עלה ארצה באופן בלתי לגלי, ההורים יצאו בעקבותיו ללא הילדים, שעלו ארצה בשנת 1936.
בארץ גרו בתל־אביב, ברחוב רש”י. להורים היה בית מלאכה לנעליים, אותו ניהל אחיו. משה למד בבית־ספר “ביל”ו” וסיים 10 כיתות.
עוד בכיתה ו’ הצטרף לבית”ר יחד עם שלושה חברים: שלמה בֶּרבֶּר, נחמן וולקר ואלחנן תירושי, אתם שמר על קשר גם כשלמד חשמלאות ב”מקס פיין” וגם כשחי בין השנים 1942–1945 בתל־יוסף במסגרת הנוער העובד והלומד.
בתחילת 1946 הצטרפו כל הארבעה ללח”י. האחראי לו ולשלמה היה עוזי הג’ינג’י (דב ברמן), שנהרג בירושלים. משה עסק בהדבקת כרוזים ובתעמולה, עבר קורס נשק בפרדס ליד פתח־תקוה והיה פעיל במחלקת הגיוס, אחראי על קבוצה ועסק במיפגשי קבלה. תפקידו היה לפגוש, לפי סיסמה מוסכמת, את המועמדים להצטרפות ללח”י, להביאם למקום חשוּך, לקשור את עיניהם – ולהביאם לוועדת הקבלה.
ביוני 1946, אחרי פעולת בתי המלאכה של הרכבת, על־ידי לח”י, נעצר – במקרה, אגב בילוי – בחיפה, עם שלושת חבריו ועוד חמישה אנשי אצ”ל, כחשודים בפעילות מחתרתית. ישב בלטרון והועבר עם יתר העצורים והאסירים לעתלית, משם ברח בתחילת מארס 1948 יחד עם חבר לח”י מירושלים במדים בריטים ובכומתות אדומות אותן תפרו בעצמם. בקיבוץ נוה־ים, אליו הגיעו, קיבלו אותם יפה, הלינו אותם, הלבישו אותם בבגדים אזרחיים והעבירו אותם לאוטובוס אגד, שהסיעם לתל־אביב.
בשנת 1948 התגייס לחיל האויר לפני פירוק הלח”י. שרת בקריה, בתל־נוף ובכפר סירקין והשתחרר בדרגת סמל ב־.1950 היה מראשוני התעשייה האוירית, ועד שנת 1963 עבד בפחחות מטוסים וגם פעל כחבר בוועד העובדים.
את אשתו יהודית לבית רוטקובסקי אף היא חברה בלח”י, הכיר לפני מעצרו. הם התחתנו בשנת 1952 ונולדו להם שני בנים: ישראל וזוהר. בשנת 1963 ירדה המשפחה ללוס־אנג’לס, ארה”ב, שם התפרנס ממכירות אלקטרוניות ועבד בחברות מטוסים. בסוף 1994 שבו משה ויהודית ארצה עד סוף שנת 2000 עבד משה באבטחת שמירה בחברה פרטית בבית ספר בכפר־סבא.