חיים נולד ביום ט”ז בסיון תרפ”ח, 4 ביוני, 1928 בחיפה לאביו הרב יעקב שמשון, שהיה מצאצאיו של בעל ה”תולדות רבי יעקב יוסף” מפולנאה, ולאִמו, חיה דבורה, מצאצאיו של הרב מרומן. הוא היה הרביעי בין חמישה אחים. ילדותו עברה עליו בחיפה, שם למד בבית הספר הריאלי יבנה. לימים עקרה המשפחה לצפת וכעבור זמן לטבריה, בטבריה המשיך חיים את לימודיו בבית ספר תיכון. אחיו הבכור, פנחס, שהיה חבר בכיר במחתרת לח”י, נאסר וכעבור זמן ברח ממחנה המעצר בלטרון, עם עוד 19 חברי לח”י, דרך מינהרה שחפרו במשך חודשים ארוכים מתוך אחד הצריפים עד אל מחוץ למחנה.

חיים גדל והתחנך ברוח אהבת העם והמולדת והזדהה עם מלחמת המחתרות נגד שלטון הכיבוש הבריטי, ובשנת 1946 הצטרף אף הוא ללח”י, עבר קורס בשימוש בנשק בבית ברעננה ונרתם לפעילות המחתרת בטבריה. עקב פעילותו, נחשד, ובמחצית שנת 1947 נעצר על ידי הבולשת הבריטית, נחקר ונשלח למחנה המעצר המינהלי בלטרון. סמוך ליציאת הבריטים מהארץ בתחילת שנת 1948, רוכזו האסירים והעצירים היהודים במחנה מעצר בעתלית והוחזקו שם עד לשחרורם.

עם הכרזת מדינת ישראל והקמת צה”ל, התגייס חיים יחד עם כל חבריו מהמחתרת והוצב בחטיבה 8, בפיקודו של האלוף יצחק שדה. הוא צורף לגדוד הקומנדו 89 בפיקודו של משה דיין. מפקד הפלוגה שלו היה יעקב גרנק (הוא דב, “הבלונדיני הגבוה”). הוא השתתף בכל קרבות הגדוד: בכיבוש לוד, רמלה, ושטחי מולדת נוספים.

לאחר שחרורו מצה”ל, בסוף שנת 1954, נשא לאִשה את חברתו אהובה לבית ליבלינג, עולה חדשה מרומניה, והזוג הקים בית המושתת על ערכי התורה והיהדות. חיים היה איש ארץ ישראל השלמה ומרכז סניף תנועת “התחיה” בטבריה.

חיים עסק בעסקי יצוא ויבוא ותחומי מסחר נוספים.

בעודו עדיין במלוא כוחו, בגיל 63, נפטר ממחלה ביום ט”ו באב, תשנ”א, 14 באוגוסט 1991, והובא למנוחת עולמים בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. הניח אִישה, שלושה ילדים: רבקה, אריה ודב ונכדים רבים