יצחק נולד ביום כ”ח בטבת תרפ”ד, 5 בינואר 1924 בשכונת רוחמה בירושלים, בן לנסים ולעליזה (פרחה) חבשוש. אביו, שעלה מתימן בצעירותו, היה בנאי, מתלמידיו של נסים בכר (מנהל בית הספר “תורה ועבודה”). יצחק ספג את ערכי “המשפחה הלוחמת” כבר בגיל צעיר. אחיו הבכור, יחיאל, היה חבר בפלוגת הכותל ובהמשך מפקד “האוצרון” באצ”ל. אחותו, רחל, נשלחה על ידי האצ”ל ונתפשה עם פצצה בסלה בכניסה לבית הכלא שבמגרש הרוסים (מפאת גילה הצעיר נדונה למאסר עולם ולמזלה קיבלה חנינה לאחר מספר שנים). במרתף בית המשפחה התקיימו אימונים של חברי המחתרת.

בהיותו כבן 16 התגייס יצחק לצבא הבריטי ושובץ כנהג בגדוד התובלה 179 עמו הגיע למצרים, לוב ואיטליה. עם שחרורו בשנת 1946 הצטרף ללח”י. יצחק המעיט בדיבור אודות אותם ימים מהמעט שסיפר התברר ששרת במחנה ליפתא כמפקד מחנה ועבר בהמשך לתפקיד מפקד מחנה דרור שבשכונת טלביה. את רות החובשת הכיר במחנה ליפתא אליו הגיעה עם גיוסה ללח”י.

בספטמבר 1948, בעקבות רצח הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, נעצרו קרוב ל-200 אנשי לח”י ונכלאו בבתי כלא ברחבי המדינה. בין העצורים היו גם רות ויצחק שנכלאו בכלא עכו. בתקופת שהותם בכלא התהדק הקשר ביניהם. בנובמבר 1948 שוחררו עצורי לח”י מבתי הכלא בהם נכלאו והתגייסו לצה”ל. רות הוצבה כאחות בבית חולים אביחיל ויצחק הוצב בחיל התותחנים שם הגיע לדרגת רב סמל ועסק בהדרכת מפקדים.

בערב פסח 1949 עמדו רות ויצחק תחת חופה ואת טקס הנישואין ערך רב האסירים אריה לוין. בשנים הראשונות לאחר נישואיהם חיו בשכונת מחנה ישראל שבמתחם ממילה בה חיו בשכנות מופלאה ערבים נוצרים עם עולים חדשים ועם בני הישוב הישן. תולדות השכונה הונצחו בספר “זה לא אותו הבית” אותו כתב הסופר עוזיאל חזן על בסיס זיכרונותיה של רות.

רות ויצחק הולידו בת (אסתר) ושני בנים תאומים (אלון ועדו).

יצחק נפטר בירושלים בי”ד בניסן תשנ”א, 29 במרץ 1991 ונטמן בהר המנוחות גבעת שאול שבירושלים.