רינה, בת אליהו וצפורה, נולדה ביום כ”ז בתמוז תרצ”א, 12 ביולי 1931 בפולין בעיר טורן, לא רחוק מהעיר דנציג. רינה הייתה בת יחידה להורים אמידים שעסקו במסחר. הוריה עלו בצעירותם לארץ ישראל. האב עלה בשנת 1919 עם קבוצה גדולה של חלוצים, קבוצת “ה־105”, שבאה “לעבוד בכל מקום שעבודת חלוצים תידרש”. הקבוצה עברה תלאות רבות עד שהצליחה להגיע לארץ ישראל. האֵם ביקרה בארץ לכבוד טקס פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים. ההורים נפגשו בהיותם בארץ, ואחרי שחזרו, כל אחד בנפרד, לפולין נשאו שם.

רינה ומשפחתה עלו בשנת 1935 לארץ ישראל והשתקעו בתל אביב. היא החלה ללמוד בגן ילדים בתל אביב, בבית ספר יסודי ברחוב גאולה, ולאחר מכן בגימנסיה גאולה אותה לא סיימה משום הצטרפותה למחתרת.

בגיל צעיר הצטרפה למכבי, הייתה פעילה, ושם הכירה חלק מהחברים שעתידה הייתה לפגוש במחתרת. בשנת 1945, נעשתה פעולת גיוס מחודשת ומואצת של נוער ממכבי ומתנועות נוער אחרות למחתרת, בעקבותיה התגייסה רינה ללח”י.

היא צורפה למחלקת הנוער בה עסקו בעיקר בהדבקת כרוזים ובהפצתם. באחד מאירועי ההדבקה, נתפסה על ידי אביה (שהיה איש הגנה פעיל) ונאלצה לברוח מהבית, להפסיק את לימודיה, ועברה לגור בשכונת התקווה בחדר של המחתרת. מאוחר יותר עברה לרעננה והחלה לעבוד בפנימיה לילדים שנוהלה על ידי בני זוג שהיו חברי לח”י. המוסד שימש מִסתור ומקום פעילות לאנשי לח”י.

רינה עסקה בתצפיות ובהעברת “קשר” בין חברים שהיו במעקב של הבולשת. כן השתתפה בקורס חובשות שהתקיים ברמת גן. באחת הפעולות בהן השתתפה כחובשת, הכירה את בעלה לעתיד, יורם אהרוני, שהיה אחראי על אספקת הנשק לאותה פעולה.

יורם הועבר לפַקד על פעולות לח”י בחיפה ורינה הועברה אִתו. הם נישאו ב- 28 בספטמבר,1947 ושהו בחיפה עד להקמת המדינה. יחד עברו למחנה שייח מוניס, והתגייסו לחטיבת השריון 8.  רינה נשלחה לקורס חובשות, שירתה בגדוד 89, והשתתפה עם הלוחמים בכל הפעולות הצבאיות, עד הגיעה לחודש החמישי להריונה. רק אז שוחררה מהצבא. רינה עוסקת בטיפול משפחתי ויעוץ משפטי למשפחות.