ירושלים הייתה מאז ימי קדם עיר מרכזית לעם היהודי, בעלת משמעות דתית, לאומית ותרבותית. בתקופת המנדט הבריטי, שימשה העיר כמרכז השלטון הבריטי וכמוקד למאבק לאומי לעצמאות וריבונות על הארץ.
לוחמי חרות ישראל – לח”י, פעלו ללא ליאות, לשחרור ארץ ישראל מעול השלטון הזר. פעילות המחתרת בעיר החלה מראשית דרכה ועד לקרבות הקשים לשחרור העיר העתיקה בתש”ח.
עוד מתחילת פעילותה של לח”י קראו פרסומיה של המחתרת לפעול לחרות ישראל ולחרות ירושלים. לוחמי לח”י המשיכו להילחם על העיר גם כאשר היא לא השתייכה למדינת ישראל בימי הקמתה.
בגיליון המעש, כסלו תש”ח (לח”י כתבים, כרך ב’, עמוד 819-820) נכתב:
נעלה אורים בירושלים
“עוד נעלה אורים בירושלים.
כי היא הלב. היא מרכז כיסופי הארץ ומאוויי הרוח.
אין חרות בלעדיה.
במודיעין, בגוש חלב, בביתר הניפו אבות את נס המרד, עמדו בקרב מול אויבים. כל שעל מאדמת המולדת יקר היה. כל רגב ספג את דם הלוחמים.
אך הלבבות פנו לירושלים, ופני הלוחמים וראשי החללים לעבר אחד – לירושלים.
כי ירושלים של מטה וירושלים של מעלה שלנו היא. מגוף הנפש של האומה. בצלמנו ובדמותנו היא, ואנחנו – כצלמה וכדמותה.
על כן לא יפרידו בינינו לבין ירושלים הנצחית. כל הנפש וכל הגוף – למענה.
מלחמת החרות תחוג נצחון בירושלים.
וחשמונאים נעלה אורים בה.
כאז כן עתה תוצק המטבע.
חרות ירושלים!
והיא סיסמת קרב היום וקריאת נצחון – בבוא היום.”
במהלך שנות פעילות המחתרת, הפעילות בסניף הירושלמי חוותה משברים ומספר לוחמים ללא חת נשלחו לסייע בפעילות המחתרתית, לנהל את הסניף ולבצע פעולות ומבצעים מרשימים.
התערוכה שלפניכם מציגה את פועלם של הלוחמים והלוחמות ואת פעולות המחתרת בירושלים במהלך המלחמה לסילוק השלטון הזר ושמירה על העיר ירושלים כבירתה הנצחית של ישראל.