סוניה נולדה בשנת 1913 בעיירה הורודישץ, רוסיה הלבנה פולין, לאִמה ברטה בלה לבית שרשבסקי ולאביה מאיר פוצ’פובסקי. בית הוריה היה מסורתי, ציוני ורוויזיונסטי מובהק. האב היה סוחר יערות ובעל אמצעים. חמשת בנותיהם למדו בגימנסיה בברנוביץ.

סוניה עלתה ארצה בשנת 1934 עם אחותה בסרטיפיקט מטעם האוניברסיטה העברית והתיישבה בתל־אביב. כאן נכנסה מיד לפעילות בתנועה הרוויזיוניסטית, עבדה בהסתדרות העובדים הלאומית והיתה מעורבת בפעילויות שונות של התנועה הלאומית.

בשנת 1936 נישאה לגרשון ש”ץ, שהיה ממייסדי בית”ר העולמית בריגה. במלחמת העולם השנייה איבדה את כל משפחתה בשואה.

היא ובעלה התגייסו לפעול למען לח”י בתקופה הקשה למחתרת והיו מסורים לה בכל מאודם. נתן ילין־מור, חבר מרכז לח”י, כתב לסוניה את המלים הבאות: “לסוניה ש”ץ, אשר ביתה היה למחתרת בית־חולים ובית החלמה, משרד ומפלט, והיא לא ידעה מורך. בידידות שאינה בת חלוף, נתן ילין מור, 25.6.1974″.

בביתה מצאו מקום מחבוא רבים מהלוחמים, ביניהם גם יצחק שמיר, יהושע זטלר, ואחרים, ותקופה ארוכה שימשה דירתם של בני הזוג ש”ץ משרד של לח”י. במלחמת העצמאות שירתה סוניה ב”מחנה יונה” ובבית־החולים “אסף הרופא” בארגון פינוי סעד חללים.

סוניה היא חברת מסדר ז’בוטינסקי. בשנת 1961 נתמנתה למזכירה ראשית של ארגון “יעל” בבית־חולים איכילוב. בשנת 1968 נסעה לארגנטינה בשליחות הסוכנות. עבדה בעיריית תל־אביב. יזמה קרנות לעידוד התנדבות ציבורית. חברת מועצת עובדי הסתדרות העובדים הלאומית.

בשנת 1995 העניקה לה עיריית תל־אביב את התואר יקירת תל־אביב־יפו על פעילותה הרבה. לסוניה שלושה ילדים.

סוניה נפטרה ביום כ”ג באב תשס”ז, 7 באוגוסט 2007 והובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.