צבי נולד ביום ב’ באלול תרפ”ו, 12 באוגוסט 1926, ליעקב ושושנה מנדלוביץ. האב, יעקב, עלה ארצה מצ’כיה בראשית שנות ה־20 ועסק בנגרות – אמנות ועיצוב רהיטים. האם, שושנה לבית ריבלין פרומקין, דור שמיני בארץ, גדלה במאה שערים בירושלים והייתה עקרת בית.

צבי היה מילדי תל אביב הראשונים. המשפחה והנגרייה נמצאו ברחוב יעבץ, כאשר תל אביב הייתה עדיין בחיתוליה: ים, חול, פרדסים וערבים. צבי גדל, למד והתחנך בתל אביב וסיים בית ספר תיכון. כצעירים רבים בני גילו, השתייך לנוער העובד ופנה לקיבוץ. במלחמת העולם השניה, והוא בן 16, התגייס לצבא הבריטי כדי ללחום בגרמנים. הוא גויס לפלוגת תובלה, שנשלחה למצרים ומשם לאיטליה, לחם בחזית ובהעברת פליטים ועוד משימות קשות. שירותו בצבא הבריטי נמשך שלוש שנים.

בסיום המלחמה חזר ארצה, הצטרף והיה פעיל בשורות לוחמי חרות ישראל (לח”י). באחת הפעולות נתפס ונשלח למחנה המעצר לטרון, יחד עם חברי לח”י אחרים. בשנת 1948, בטרם עזבו הבריטים את הארץ, העבירו את העצורים הנשארים לעתלית, משם השתחרר צבי עם יתר הבחורים.

בשנת 1948 התגייס צבי לצה”ל יחד עם כל חברי לח”י בגיוס שאורגן בשייח מוניס. צבי שרת בחטיבה 8, שמפקדה היה יצחק שדה, בגדוד 89, תחת פיקודו של משה דיין. הוא השתייך לגדוד הפשיטה, נהג בזחלם והשתתף בכיבוש טירה, קולה, דיר טריף, לוד, רמלה, בית־גוברין ודוהימה.

באותה שנה נשא צבי לאִשה את ידידה לבית נגיד רייך. לזוג נולדו ארבעה בנים, שהעניקו להם אחד עשר נכדים.

צבי היה תורם דם קבוע, בעל חוש הומור ובעל זכרון מופלא. תחביביו העיקריים היו טיול רגלי וחריש עמוק בכל שטחי הארץ, סיפור, קריאה, ובקיאות בידיעת הארץ, השתתפות בפועל בהנחת אבן הפינה בכל התנחלות חדשה, והתעסקות בספרים עתיקים.

כאידאליסט מִלא אחר קריאתו של ראש הממשלה דאז – דוד בן גוריון: “מהעיר אל הכפר”. לאחר שחרורו מצה”ל, עבר עם משפחתו למושב בית חנניה, שם גידלו הוא וידידה אשתו (חברת לח”י) ארבעה בנים למופת. כל הבנים השתתפו במלחמות ישראל, ובמלחמת יום הכיפורים היו האב והבנים בחזית המלחמה.

צבי נפטר ביום ו’ באלול תשס”א, 6 בספטמבר 2000 והוא בן 74.