פניה בת ברטה נולדה ביום כ”ה בסיון תרע”ו, 26 ביוני 1916 בריגה שבלטביה. סיימה בית ספר תיכון והייתה פעילה בבית”ר. בשנת 1935 עלתה ארצה והתנדבה לפלוגת בית”ר. גויסה לארגון הצבאי הלאומי, ועם הפילוג עברה ללח”י. פניה הייתה להוטה להשתתף במבצעים, אך בריאותה לא אפשרה לה זאת: סבלה מפגם בעמוד השדרה ונאלצה לבלות את מרבית זמנה במיטה או בטיפולים רפואיים מסובכים, כולל שני ניתוחים בבית החולים הדסה בתל אביב. היא שלחה שיקופים לטובי המומחים בארצות הברית בתקווה שימצאו לה מרפא, אך לשווא. מצבה הדרדר, עד שנזקקה לעזרה כדי להגיע ממיטתה לשירותים.
היא התגוררה בחדר קטן ברחוב המדרגות בנחלת אחים בירושלים. למחייתה סרגה עבור ‘ויצו’ וקיבלה שכר רעב, אך נשארה בלתי תלויה ולא הזדקקה לסעד. חברי המחתרת נהגו לבקרה וחדרה שימש מקום פגישות ובסיס ליציאה לפעולות שונות. מדי פעם נתקפה כאבים עזים ואחד החברים היה רץ להזעיק רופא, אשר לכל היותר הזריק לה מורפיום כדי שלא תסבול. “ואז”, הייתה אומרת, “אני שוכבת לי במטה, סורגת, ומחכה להתקף הבא”.
בדבריה לא נשמעה כל נימת מרירות או תלונה על גורלה האיום. מה שהציק לה באמת היה חוסר יכולתה לצאת לפעילות, להביא תועלת למלחמת החרות. היא בלעה בצמא כל מִלה מפי חבריה על הדבקת כרוזים, על קורס לנשק, על פעולת קרב: כל זה כאילו התרחש בחדרה הקטן, לנגד עיניה. האושר בא לה מצד בלתי צפוי: הוחלט לחפור מחסן נשק בחדרה. שני בחורים הזיזו את פניה עם מיטתה, ובמשך שעות חפרו בור בו נטמן כד עם נשק. לאחר שה”סליק” הוסווה כראוי, הוחזרה פניה, עם מיטתה למקומה. לשמחתה לא היה גבול, הנה כעת גם היא תרמה משהו ממשי, אף מסוכן.
כאשר תוכננה התנקשות בגנרל בארקר, מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, הועלה רעיון, שבחורה תטייל עם עגלת תינוק, שתתפוצץ כאשר הגנרל יעבור לידה. נשאלה השאלה איך הבחורה תצליח להסתלק לפני ההתפוצצות. כאן התפרצה פניה והציעה את עצמה. בשביל פעולה כזאת, אמרה, היא תמצא כוחות לעמוד וללכת. “ממילא חיי אינם חיים”, הוסיפה. היא התכוונה לפעולת “תמות נפשי עם פלשתים”. הצעתה נדחתה, כמובן.
פניה רסקין הלכה לעולמה ביום ג’ באב תש”ז, 20 ביולי 1947 בירושלים והיא בת 31.
