מאיר נולדביום כ”ו בסיוון תר”ץ, 22 ביוני 1930 להוריו אסתר (אתל) ושלמה רוטקופף בברסלאו שבגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלתה המשפחה ב־1934 לארץ־ישראל. האב היה בית”רי וחינך את מאיר ברוח רעיונותיו של ז’בוטינסקי. מאיר התנדב בגיל צעיר לשירות בלח”י, שם ניתן לו כינוי המחתרת “עוזי”.
למד בבית־הספר היסודי “תל־נורדוי” בתל־אביב, ובבית־הספר המקצועי “מונטיפיורי”, עד אשר נשלח בשנת 1947 על־ידי הוריו ללונדון, להמשך הלימודים וכדי להרחיקו מפעילות מחתרתית. אך למעשה שימשה נסיעה זו מסווה לפעילותו המחתרתית, בה הוטלו עליו תפקידים שונים. מראהו ושערו הג’ינג’י שימשו כמסווה, וכל מי שלא הכיר אותו חשב שהוא אירי.

עם קום המדינה, שב מאיר ארצה לשרת בצה”ל. נסיעתו ארצה מומנה על־ידי הסוכנות היהודית, שמטעמה נסע לנמל מַרְסֵיי בצרפת, ושם עלה על ספינה ללוות ניצולי שואה בדרכם לישראל.

במלחמת העצמאות שירת בחיל האויר בדרגת רב”ט. היה חניך בקורס נווטים של החיל. השתתף בהפצצות אויריות על מטרות מצריות ברצועת עזה ובמדבר סיני. הייתה לו צלקת מפציעה, כנראה בפעולה או באימון, אך מעולם לא הסכים לספר היכן וכיצד נפצע.

אחרי שחרורו מצה”ל, היה חבר בקואופרטיב לשיפוץ מנועים. מאוחר יותר עבר קורס סוכני נסיעות ועבד עד פטירתו כסוכן מכירות בחברת התעופה השוויצרית סוויס־אייר.

היה ציוני לאומי, סרב לקבל שילומים מגרמניה. בעל אופי אכפתי, חבר טוב, עובד מסור, שאהב את עבודתו וחי אותה. גם כאשר חלה, לא הפסיק להתעניין בעבודה, למרות מחלתו הקשה.

בשנת 1951 נישא לרחל לבית אברהמי ולהם שתי בנות.

מאיר נפטר לאחר מחלה קשה ביום כ”ח בתשרי תשמ”ז, 31 באוקטובר והובא למנוחות בבית העלמין קרית שאול בתל אביב.