צבי נולד ביום כ”ט בכסלו תרפ”א, 10 בדצמבר 1920 בביאליסטוק, פולין. בן שני להוריו: חיים ורבקה ואח לשמואל, הבכור, ולאריה, אליהו ויוסף שנולדו כבר בארץ.
המשפחה דתית הייתה. האב היה תלמיד ישיבה, תלמידו של ה”חפץ חיים” – ועם זאת ציונית. בהיותו בן חצי שנה עלתה המשפחה ארצה דרך נמל יפו, והמשפחה התגוררה בעיר זו כמחצית השנה בדירה שכורה. במאורעות 21 שרפו פורעים ערבים את ביתם והמשפחה שנותרה חסרת כל עברה לכפר אוריה, אל חלקת האדמה בת 150 הדונם שאבי האם קנה בשעתו.
האב, שאהב חקלאות אך לא היה לו מושג בה, נכנס לשותפות עם ערבי מהיישוב הבדואי הסמוך בייכה. הם גידלו תבואה והקימו משק חי: צאן, בקר ועופות והצליחו יפה. בשנת 1927 שלח האב את צבי ללמוד בישיבת “עץ חיים” בירושלים, בה למד שנתיים וחזר לכפר להמשך לימודיו בבית־הספר במקום.
מאורעות תרפ”ט. מבעוד מועד מזהיר מוחמד מיפלק, השותף, מפני הפורענות ומציע לכל תושבי הכפר, שמונה משפחות, מקלט בביתו. הוא, אכן, שומר עליהם ואינו מסגירם לידי הפורעים, כדרישתם – ואלה מכלים חמתם בכפר: הורסים, שורפים וטובחים את כל החי. אחד התושבים רכב לרחובות ודווח למשטרה. לפנות בוקר הגיעו שוטרים אנגלים ויהודים בלוויית אוטובוס של “דרום יהודה” ופינו את כולם לרחובות. בדרכם עברו בכפר ההרוס, והמשפחה נטלה עמה את הש”ס של האב, שנותר שלם. המשפחה משתקמת בשלישית בפרדס־חנה. היא מקבלת בית, מגרש וחלקת אדמה לנטיעת פרדס, וזהו ביתה עד היום.
מאורעות 1936. צבי בן 15, והוא נענה לפניית “ההגנה” ומתגייס לשורותיה. הוא מתאמן בנשק: רובה, אקדח, רימון. עם חבריו עורכים אמבושים והתקפות על כפרים ערביים.
מלחמת העולם השנייה פורצת ומסתיימת, ובשנת 1945 מוצא צבי את עצמו חולק על דרכה של ההגנה והוא מצטרף ללח”י. הוא משתתף במיקוש רכב צבאי בריטי בתקופת העוצר הלילי על הכבישים. ובמסגרת הפעילות נגד הערבים – בשנת 1948 – הוא משתתף בפיצוץ בכפר קנור. בצה”ל שירת צבי בחטיבה 12 של הפלמ”ח, והיה בין מניפי דגל הדיו באום־רשרש (אילת).
צבי עסק בחקלאות כל ימיו. נתאלמן מאשתו: אראלה ויש לו בן אברהם.
צבי נפטר ביום י”ב בחשון תשס”ח, 24 באוקטובר 2007 והובא למנוחות בבית העלמין הישן בפרדס חנה.
