חנוך ראובני נולד בעיר לידא שבפולין בדצמבר 1920. היה בן בכור במשפחה בת חמש נפשות. הוריו, שרה ויעקב, עמלו קשה והעניקו לילדיהם חינוך יהודי וכללי. ארבע שנים למד חנוך בתלמוד תורה, עבר לבית ספר ממלכתי לילדים יהודים וממנו לבית הספר התיכון למסחר. חנוך היה תלמיד רציני וחרוץ והצטיין בעיקר במקצועות הריאליים. בגיל 14 הצטרף לבית”ר.

בקיץ 1939 סיים את לימודיו והחל לחשוב על עלייה לארץ. באותו קיץ השתתף בקורס של האצ”ל, שהתכנס במחתרת, כדי להתכונן לעלייה. בשובו פרצה המלחמה והתכניות השתבשו. כעבור שלושה שבועות פלש הצבא האדום לתחומי פולין. חנוך היה פעיל בתא מחתרתי של יוצאי האצ”ל שסייעו לפליטים יהודים להגיע לווילנה, ומשם קיוו להגיע ארצה. עקב הלשנה של מרגל שחדר לשורותיהם, נתפסו אנשי התא על ידי הבולשת הרוסית ב־14 במרץ 1940. 18 צעירים וחנוך ביניהם נשלחו לבתי הסוהר בלידא, בברנוביץ ובמינסק. 14 חודשים ישב חנוך בבתי סוהר בתנאי קור ורעב. לאחר מכן נשפט ל־10 שנות מאסר עם עבודת פרך בסיביר, שם הוא חטב עצים ביערות בקור עז וברעב.

ביוני 1941 פלש היטלר לרוסיה, ואז התארגן צבא פולני בפיקודו של הגנרל אנדרס. חנוך, נתין פולני, התגייס לצבא זה, הגיע עִמוֹ לארץ ישראל, שם ערק מן הצבא הפולני. את חייו האזרחיים בארץ החל בקיבוץ רמת רחל. עבד בים המלח. בעבודת פריקה וטעינה בחברת האשלג. כעבור שנתיים עזב את הקיבוץ וחזר לתל אביב.

עם היוודע לו ממדי אסון השואה וגורלה המר של משפחתו, שנספתה כולה, החליט להצטרף למחתרת הלוחמת בבריטים. הוא התקשר ללח”י ותקופה חדשה החלה בחייו: מאבק בשלטון הבריטי. כחבר לח”י השתתף במספר פעולות נועזות: בהתקפה על שדה התעופה בכפר סירקין, בשיחרורו של ד”ר אלדד מידי הבריטים, ועוד. לפרנסתו עבד בעבודות שונות.

בשנת 1947 נשא לאִשה את שושנה לבית קוסובסקי ונולדו להם שני ילדים: שרה ויעקב. במלחמת העצמאות שירת בצה”ל והשתחרר בראשית 1950. עסק בהנהלת חשבונות ועבד בפיקוח בקואופרציה החקלאית. כמו כן התנדב והיה פעיל בארגון יוצאי לידא וכיהן כחבר בוועד המפקח של קופת חולים בגוש דן.

במלחמת יום הכיפורים נפל בנו, ששירת בשריון, בקרב בסיני. חודשיים אחרי ההלוויה, בכ”ג באייר תשל”ד, 15 במאי 1974 נפטר חנוך מהתקף לב. הניח אלמנה ובת. חנוך הובא למנוחות בבית העלמין בקרית שאול, תל אביב.