יהושע הוא אחד מתוך אותה קבוצה של אנשי לח”י, אשר הנסיבות – שמירת הסודיות ואי ניהול רישום מסודר – גרמו לכך שאין לנו כמעט פרטים על אודותיו. המעט שידוע הוא כי יהושע נולד ברומניה בשנת 1903 ועלה לארץ בשנת 1930. הוא איבד את כל משפחתו בשואה ומאחר ולא הקים משפחה, עברו עליו חייו כאדם בודד וערירי.

כבעל בית מלאכה לחותמות ברחוב יפו בירושלים, הוא סייע רבות למחתרת ולפעולותיה כשהכין לח”י חותמות ומסמכים מזויפים. במלחמת השחרור השתתף שכם אחד עם יתר החברים, בקרבות לשחרור ירושלים. בין החברים היה ידוע בכינויו “בן משה”, או “יהושע הצייר”. כאמן הצטיין ברגישותו ליופי ולצדק, תכונות אשר הינחו אותו במהלך חייו.

כמי שאיבד את כל משפחתו בשואה, לא השלים עם הפרת הדיבר “זכור!”. לאחר שממשלת ישראל חתמה על “הסכם השילומים”, עזב את הארץ לאות מחאה. בגלגוליו הרבים, הגיע עד לשערי האו”מ. באחד הדיונים של מועצת הביטחון, בעת הופעת הנציג הסורי, השליך את התנ”ך בראשו וקרא לעבר חברי המועצה והנוכחים האחרים “תחי מדינת ישראל”.

מיד לאחר מלחמת ששת הימים חזר ארצה בכוונה ברורה להשתקע ולקבוע את ביתו בשטחים ששוחררו זה עתה בידי צבא ההגנה לישראל. את שנות חייו האחרונות, לאחר שחלה, בילה במעון מוגן של חברת “חלמיש”.

נפטר ביום י”ח באלול תשנ”א, 8 בספטמבר 1990 בגיל 87 ונקבר בקרית שאול.

המזכרת היחידה שנשארה ממנו הם שני ציורים נהדרים, פרי מכחולו. ציורים אלה מפארים את מועדון הקשישים ב”נוה עופר”, בתל אביב–יפו.