יוסף נולד בשנת 1914 בעיר בריסק, פולניה, להוריו דינה ושלמה שהיה מחסידי זאב ז’בוטינסקי, ובגיל 14 גם יוסף הצטרף לבית”ר ביום בו נוסד בעירו הקן, עִמו נימנה גם מנחם בגין. בשנת 1935, בהיותו בן 20, עלה ארצה כתייר והחליט להישאר בארץ. עם בואו לארץ הצטרף להגנה.

בשנת 1940 התנדב לצבא הבריטי כדי ללחום בגרמניה הנאצית. שירת במצרים, במדבר המערבי, בלוב, טוברוק, בנגאזי. השתתף בקרבות נגד צבא רומל. עקב תאונה קשה השתחרר בשנת 1944. לאחר שהחלים החל לעבוד כנהג מונית והתקשר עם לח”י. עם מוניתו, שעבדה בתחנות בית־השואבה וחשמונאים, ביצע פעולות רב-גוניות, בעלות חשיבות רבה: העברת כלי נשק וחומרי נפץ, הסעת לוחמים ודברי דפוס.

בהזדמנויות רבות שימש כנהגם של יצחק שמיר ונתן ילין־מור, חברי מרכז לח”. היה נאמן ושומר סודן של כתובות רבות של אנשי לח”י.

באוגוסט 1944 השתתף עם לוחמי לח”י בניסיון ההתנקשות בחיי הנציב העליון, מק־מייכל בירושלים. באותה שנה הוא נשא לאשה את אדלה לבית גולדברג. להם שני ילדים: דינה ושלמה,.

במלחמת העצמאות שירת בחטיבה 7, גדוד 71, והשתתף בקרבות בלטרון ובגליל בתפקיד סמל תחבורה.

לאחר שחרורו מצה”ל, עסק במסחר.