יונה נולד ביום י”ח באב תרפ”ב, 12 באוגוסט 1922 בירושלים לאביו, צמח מועלם, שעסק בעבודות שונות כפועל, ולאִמו, נעמי לבית מועלם, עקרת בית. היה השני במשפחה בת שבעה ילדים, חמישה אחים ושתי אחיות. אִמו ילדה עוד 17 ילדים, שמתו בלידתם, או בהיותם תינוקות. הוריו היו צאצאים למשפחות רבנים וראשי ישיבות, שהגיעו ארצה באמצע המאה ה־19 מעיראק. יונה גדל בשכונת שערי צדק, למד בתלמוד תורה מזרחי ואחר־כך השתלם בבתי־ספר מקצועיים. מגיל 11 נאלץ לעסוק בעבודות גופניות קשות, כדי לסייע לפרנסת המשפחה. שפת הדיבור בביתו היתה ערבית והוא גם השתדל ללמוד בעצמו לקרוא ולכתוב בה. דיבורו הרהוט בשפה הביא בהמשך הזמן תועלת במסגרת המחתרת.
בשנת 1938 הצטרף לאצ”ל והשתתף במספר פעולות. בתחילת 1943 עבר ללח”י בעקבות אכזבתו מההבלגה של האצ”ל כלפי הבריטים באותם ימים. במשפחתו היו עוד שני חברי לח”י.
בלח”י פעל בחטיבה הלוחמת ובמחלקה ו’. השתתף בין היתר בניסיון ההתנקשות בחיי הנציב העליון, במעקבים אחר חברי ממשלת המנדט ואחר מפקד הבולשת ג’יילס. לעתים שימש לו אחיו הקטן, יהודה, אז בן 10–11, ככיסוי לעיסוקיו התמימים, כביכול, ולעתים בחדירה למקומות שהוא עצמו לא יכול היה להגיע אליהם. באותה תקופה התפרנס מעבודות מזדמנות, וכשנתבקש להפסיק לעבוד ולקבל תקציב לקיומו, כדי שיוכל להתמסר כולו לעבודות המחתרת – סרב. בפברואר 1946 נעצר על־ידי קצין משטרה בריטי מול ביתו של ג’יילס, כנראה בעקבות זיהויו על־פי תיאור שבידי המשטרה.
לאחר חקירה הועבר למעצר בלטרון. באחד מביקוריה של אִמו, נתבקש להעביר באמצעותה ידיעה, בלשון מוצפנת, בדבר מועד ביקורו הצפוי של ד”ר אלדד אצל הרופא בירושלים, מה שאיפשר את חטיפתו מידי השוטרים ושחרורו. בתחילת 1948 הועבר יחד עם שאר העצירים היהודים לעתלית ומשם השתחרר עם צאת הבריטים. בתחילה נתמנה כאחראי במחנה שייח מוניס ולאחר־מכן נצטווה לעלות לירושלים. כאן נתגלה מום בליבו, שחייב אישפוז חלקי ומנע ממנו להשתתף בקרבות של לח”י נגד הערבים בירושלים.
למרות מומו גויס לצה”ל לתפקידים עורפיים, כגון קשר ותחבורה. לאחר שחרורו, בשנת 1949, החל לעבוד בעבודות שונות ואחר־כך רכש משאית ועבד כעצמאי. בשל עברו במחתרת, סרבו לקבלוֹ כחבר ההסתדרות, ורק השתדלותו של אחד ממכריו הועילה. בהמשך, התקבל כנהג בשרות המדינה משם פרש לגימלאות בשנת 1980, פרישה מוקדמת בשל מצב בריאותו. מאז עבר טיפולים וניתוחים הקשורים לליקויים בלִבו.
