יעקב נולד ביום ט”ו באב תרפ”ו, 26 ביולי 1926 בירושלים להוריו, שהגיעו לארץ ממונסטיר שביוגוסלביה. אביו היה בעל חנות מכולת ואִמו עקרת־בית. יעקב למד בבית־הספר אליאנס בירושלים. בגיל 15 הצטרף לתנועת הנוער “דגל ציון”. בסוף שנת 1942, כשהוא בן 16 התגייס לצבא הבריטי. הוא שירת בחיל־הנדסה ובמסגרתו עבר קורסים שונים, ביניהם חבלה, בניין גשרים ופיצוצם. כמו־כן רכש ידע בהכנת מוקשים וחומרי נפץ מסוגים שונים.

בהיותו במצרים, העביר בחשאי נשק וחומרי חבלה לארץ. בסוף שנת 1943, תוך כדי שירותו בצבא, גויס ללח”י. את המידע שרכש בטיפול בחומרי חבלה העביר לאנשי לח”י. לאחר שחרורו מהצבא, נרתם לפעילות מלאה בלח”י. השתתף בפעולות מלחמתיות רבות והצטיין באומץ לב רב.

בסוף 1946 הוטל עליו להחדיר מכונית תופת לתוך המחנה הצבאי בסרפנד (צריפין) ולפוצץ שם את בניין מפקדת המחנה. בהיותו נהג שעבד במחנה זה והתמצא בו, הסיע את מכוניתו הצבאית, בה הוטמן מטען חומר נפץ במשקל של 200 ק”ג, לתוך המחנה, הצִיבָה ליד בניין המפקדה, הפעיל את מנגנון המטען, והסתלק. בפיצוץ נהרגו ונפצעו כ־40 קצינים וחיילים בריטים.

בפעולה נוספת, ביום 12 בינואר 1947, החדיר מכונית תופת ובה 400 ק”ג חומר נפץ לתוך בניין מרכז המשטרה בחיפה. בהתפוצצות נהרס אגף שלם של הבניין, בו נהרגו ונפצעו עשרות שוטרים. ביום 24 במרץ 1947 השתתף יעקב, שכינויו היה “גואל”, בהשמדת 11 מכלי נפט של החברה האנגלו־עיראקית. בפעולה זו הושמדו 30 אלף טון חומר דלק והנזק נאמד במיליון לירות. בעירת הנפט נמשכה ימים רבים.

בשנת 1948 התגייס יעקב לצה”ל ושירת בחיל־ההנדסה.

בשנת 1950 נשא לאישה את שולה לבית מהולל, חברת אצ”ל לשעבר, ונולדו להם שתי בנות: דורית ויעל. להם שִשה נכדים.

יעקב עבד בחברת “שמן” כסוכן מכירות, עד לפרישתו לגמלאות.

יעקב נפטר ביום י”ז בניסן תשס”א, 10 באפריל 2001 והובא למנוחות בחלקת לח”י, בית העלמין בחולון.
“גואל היה מהלוחמים האמיצים שבלח”י, ורשם פרקים מזהירים בתולדות מלחמת השחרור של לוחמי חרות ישראל”. מדברי ההספד של “מזל” על קברו.
“האיש היה כמעט בכל פעולה מיבצעית, תמיד בשורה הראשונה. עליו ועל שכמותו כתבו משוררים: השליך את נפשו מנגד.” איתן הבר, ידיעות אחרונות.