מאיר נולד ביום ו’ בתשרי תרפ”ו, 24 בספטמבר 1925 בתל־אביב להורים פרומה ואברהם, שומרי מסורת שעלו ארצה מפולין בעליה השלישית, שלושים שנה קודם לכן ופתחו מסעדת פועלים. בהמשך התפרנסו ממאפיה לעוגות. מאיר היה השני בין שִבעת ילדיהם. למד בבית ספר “תחכמוני” וסיים את לימודיו בהצטיינות. מוריו ראו בו תלמיד מחונן ועודדוהו להמשיך בלימודיו אבל בגלל קשיי הפרנסה נאלץ לעבוד ביום כדי לתמוך במשפחה וללמוד בערב.

בשנת 1940, והוא בן 14, הצטרף לתנועת לוחמי חרות ישראל. הוכיח אומץ, נחישות, דבקות במטרה, כשרון ארגון ויכולת ביצוע נדירים. האחראים עליו עמדו במהרה על סגולותיו. בשנת 1944, בתקופת ה”סזון”, כאשר נדרשה למחלקת הידיעות תגבורת לסיכול המצוד אחרי חברי לח”י, נשלח מאיר לעזרתה, ומיד היה ליד ימינו של האחראי על המחלקה, ובהמשך – לסגנו. כל זמנו וכל מאודו הוקדשו למחלקת המודיעין, כדי להפוך אותה לעיניה ולאוזניה של התנועה בכל הארץ ולספקית המידע שלה.

נשלח כחלוץ המחלקה לתחומים שהיה לתנועה צורך במידע עליהם והיה קושר קשרים עם מקורות מודיעין ומארגן סניפים. היה פונה אישית, והוא נער בן 17, לקציני משטרה ולבלשים יהודים בבולשת הבריטית, ומשכנע אותם לשרת את לח”י. היה מאלץ מלשינים יהודים לספק לאדוניהם הבריטים ידיעות כוזבות ומגמתיות, וטומן באמצעותם מלכודות לחיסולם. את קילי, מהמסוכנים באנשי הבולשת הבריטית, שידע עברית, פצעו הוא ועוזי הג’ינג’י, ממחלקת הפעולות, פצעים אנושים ביריות, כשישב בבית קפה בחיפה, וכך הוציאוהו נכה מן השירות ומן הארץ.

מאיר היה עלם יפה תואר, ומחונן בתחומים רבים ומגוּונים. כתב שירים, שהתפרסמו לאחר מותו בספרי הנצחה של צה”ל ונקראו בימי הזיכרון לנופלים, ברדיו ובטלוויזיה.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, הצטרף מאיר לכוח לח”י בירושלים והשתתף אתם בקרבות. עם זאת לא חדל לתקוף את סטיית מרכז התנועה מהתכנית האסטרטגית שלה להיאבק לניטרליזציה של המזרח התיכון, וכך להגיע להבנה בין כל כוחות השחרור שבו.

לאחר קום המדינה, התגייס לחיל הנחיתה של חיל הים. פלוגתו נשלחה לחזית הדרום להסתער על הכפר המבוצר בית עפא. הכפר, שהדף את כל ההתקפות שנערכו עליו עד אז, נכבש בהסתערותה הנחושה של הפלוגה.

בקרב הקשה נפל מאיר חלל, ביום י”א בתמוז תש”ח, 18 ביולי 1948 בטרם מלאו לו 22 שנים. נטמן בנחלת יצחק.