שלמה נולד בשנת 1912 בקובל, ליד ווצלאבק שבפולין, לעוזר ולפרומה פוזנר. בהיותו בן שנתיים נפטר אביו. אותה שעה נולד אחיו, שנקרא עוזר, על שם האב. במלאת לשלמה חמש שנים, נישאה אמו בשנית למרדכי רובינשטיין ונולדו להם שני ילדים: פלה וקזיק. בבית שררה אוירה ציונית וכזה היה החינוך ששלמה קיבל מילדותו. הוא למד בבית־ספר מזרחי ובגימנסיה העברית. בגיל 18 הצטרף לבית”ר ושם הכיר את יעקב מרידור.
בשנת 1934 עבר שלמה הכשרה בבית”ר, כהכנה לקראת עליה לארץ־ישראל, ובשנת 1935 עלה בעליה בלתי לגלית. הוא התגורר בתל־אביב, ולמחייתו עבד בצבעות. היה פעיל בבית”ר והצטרף לארגון הצבאי הלאומי.
בשנת 1938 יצא עם יעקב מרידור וקבוצת פעילים לפולין, לקורס צבאי שנערך על־ידי הצבא הפולני לחברי הארגון. לאחר שובו ארצה, פיקד על קורס של חברי האצ”ל במשמר הירדן. בינתיים עלה ארצה אחיו עוזר, חבר קיבוץ השומר הצעיר ושני האחים נפגשו. שלמה לא סיפר לאחיו על השתייכותו לארגון ועל פעילותו. ארבעה ימים אחרי הפגישה ביניהם, נאסרו כל משתתפי הקורס ושלמה ביניהם. הם נשפטו ונדונו לתקופות מאסר. שלמה ישב בכלא עכו כארבע שנים. לאחיו, שהתגייס לבריגדה ובא לבקרו בכלא, גילה שהוא יושב בשם בדוי.
בכלא פגש את יאיר והצטרף אליו. לאחר שחרורו, המשיך בפעילותו בלח”י. הוא עבד בבית־חרושת “עסיס” ואת מרבית שכרו נתן למחתרת, בה מילא תפקידים אחראיים ביותר ועמד בקשר יומיומי והדוק עם המרכז.
הוא עסק במנהלה, היה אחראי לכספים, ועמד בקשרים עם אנשים מחוץ למחתרת, שזו נעזרה בהם. הוא קיים קשר קבוע עם יעקב מרידור, שהיה מפקד האצ”ל בפועל, עד מינויו של מנחם בגין. אירגן את העברתו של יעקב אליאב (ישקה) לתל־אביב באמבולנס, (חולה כביכול), לאחר שזה ברח מבית־הסוהר בירושלים. בעוצר הגדול נלקח שלמה לזיהוי, אך מכיוון שנשא את תעודותיו האמיתיות, ולא את התעודה המזויפת בה השתמש בזמן שישב במאסר, הניחו לו ללכת.
לאחר קום המדינה עסק במסחר בחלקי חילוף לרכב.
בשנת 1962 נשא לאישה את חנה, אם לילדה בת שתים עשרה, אסתר. לא היו להם ילדים משותפים. תחביבו של שלמה היה איסוף ציורים.
שלמה נפטר ביום י”ג בסיון תשמ”א, 15 ביוני 1981 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.