שמואל נולד בסופיה, בולגריה, ביום י”ד בניסן תרע”ד, 10 באפריל 1914 למשפחה חמה שלה ששה ילדים, שמואל היה הצעיר בבנים. האב היה בעל חנות למוצרי מזון, האם הייתה עקרת־בית וגידלה את ששת ילדיה.
בגיל 15 הצטרף שמואל לתנועת בית”ר והיה פעיל בה. בהיותו בן 25 נפרד ממשפחתו והעפיל לארץ ישראל, במסגרת העלייה הבלתי לגלית, באניה “אף על פי”, בשנת 1939. עם עלייתו לארץ, הצטרף גם כאן לפלוגות בית”ר ונשלח לפלוגת בית”ר בנתניה. בהיותו בפלוגות בית”ר גויס לאצ”ל, ועם הפילוג הצטרף ללח”י.
השתתף בהתקפות נגד מחנות צבא בריטים, נעצר, ישב במחנה מיזרע, כלא יפו, וכלא עכו. באחד המעצרים הצליח לברוח לפרדסים שליד עתלית. נעצר שוב בתל־אביב, הועבר ללטרון, ומשם הוטס בשילוח הראשון של 251 עצורים, שהוגלו על־ידי הבריטים מארץ־ישראל לאפריקה ביום 19 לאוקטובר 1944.
הוחזק במחנות המעצר סמבל, ליד אסמרה שבאריתריאה, קרתאגו שבסודן, הועבר שוב לאריתריאה, ולבסוף למחנה גילגיל שבקניה. בכל שנות המעצר שימש כספר מחנה הגולים בכל התחנות בהם שהו. ביום 14 למאי 1947 שוחרר והוחזר לארץ ישראל, אחרי שש שנות מעצר בארץ ובגלות.
בשנת 1948, עם קום המדינה והקמת צה”ל, התגייס לשירות צבאי סדיר. נשא לאִשה את וידה ונולדו להם שתי בנות, ולימים גם נכדים, שאותם לא זכה להכיר.
לאחר הקמת המדינה ותום הפעילות להקמתה, הקדיש את חייו למשפחתו, והצד האנושי החם והחברי שבו בא לידי ביטוי בסביבתו הקרובה.
מחלה קשה הכריעה אותו לבסוף והוא נפטר בערב שמחת תורה, ביום כ”ב בתשרי תשכ”ד, 9 באוקטובר 1963 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
