שלמה בן שרה סעדה ויעקב נולד בשנת 1928 בצנעא שבתימן. היו לו ארבעה אחים ושש אחיות. האב היה תלמיד חכם ולפרנסת המשפחה עסקה האם בהכנת כלי קרמיקה, בעיקר טאבונים, שנמכרו לערביי המקום.

שלמה החליט בגיל צעיר לברוח מהבית על מנת לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לעדן, עשה ניסיונות עצמאיים להגיע לארץ ישראל, אך לא הצליח. כעבור שהייה ממושכת בעדן, הוא הצטרף לקבוצת נוער שעלתה לארץ בשנת 1934 בעזרת הסוכנות היהודית. בישראל כבר נמצאו בני משפחת עטרי המורחבת, אשר עלו לארץ בשנת 1933. הם התגוררו ברחובות ושלמה היה איתם בקשר חם, ביקר אצלם וכששירת כאזרח במחנות הצבא הבריטי, הוא לעתים התגורר בביתם.

הוריו של שלמה נפטרו בהיותו צעיר לימים. בני משפחתו האחרים, אחיו ואחיותיו, עלו ארצה במבצע “על כנפי נשרים”, יחד עם שאר יהודי תימן.

הוא התגייס ללח”י בשנת 1943. באותה תקופה עבד כאזרח בעבודות שונות וכנהג במחנות הצבא הבריטי בארץ. בעבודה זו הצליח להשיג מידע, חומרי נפץ ונשק, שהיו נחוצים לפעילות במחתרת.

עם הקמת המדינה התגייס יחד עם רוב אנשי לח”י לחטיבה 8, לאחר שהשתתף במסדר הגיוס של לח”י בשייח מוניס. במהלך מלחמת העצמאות הוא השתתף בכל קרבות החטיבה: כיבוש לוד, קרבות עירק סואידן, כיבוש באר שבע והנגב.

ביום ו’ בטבת, תש”ט, 7 בינואר 1949, נהרג בקרבות ליד רפיח. נקבר בבית קברות צבאי זמני, במשמר הנגב.

ביום כ”ג בחשוון תש”י, 15 בנובמבר 1949, הועברה גופתו לקבורה בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק.