מרגלית לבית לוי נולדה בשנת 1928 בתל אביב להוריה עובדיה ובת־שבע, אנשים מסורתיים, שהתגוררו בכרם התימנים. למרגלית היו שש אחיות וארבעה אחים. האב היה שָׁרָת בגימנסיה הרצליה, ולאחר־מכן מצא את פרנסתו ברוכלות. אחותה, גאולה, למדה בבית ספר גאולה ועם סיום בית־הספר היסודי החלה ללמוד לימודי ערב.

אחותה, יעל (כינויה היה בת עמי), הייתה חברת לח”י. מרגלית למרות היותה חברה ב”נוער העובד”, העריצה את אנשי לח”י שהכירה בשכונה, ובעיקר את גאולה כהן, וחיפשה כל הזמן קשר, עד שפנה אליה אחד החברים של אחיה וגייס אותה. במחתרת עסקה זמן קצר בהדבקת כרוזים ואחר־כך שובצה בקבוצה שפעלה בפתח־תקוה, בקרבת היישוב גת־רימון, המקום שימש כמרכז הדרכה בנשק לאנשי לח”י וכן, מדי פעם, כמחבוא לאנשים שנאלצו להסתתר, משום שהיו מבוקשים על־ידי הבולשת הבריטית.

מרגלית ניהלה במקום מטבח, בישלה והאכילה את האנשים ששהו במקום. לפני הקרב על כיבוש יפו, חזרה עם אנשים נוספים לתל־אביב. יחד עם כל אנשי לח”י, התגייסה לצה”ל ושירתה בגדוד 82 בחטיבה 8.

בשנת 1950 נישאה לגואל עוזרי (יגאל) ונולדו להם שלושה ילדים.

מרגלית עבדה מספר שנים בבנק לאומי וכן בחברת קלוד מאיר. אחר-כך עברה להתגורר בנתניה. וטיפלה בילדים. נמצאת בקשר הדוק עם בני משפחתה