גבריאל סימן טוב נולד בפרס ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1922. בניו, יצחק ואברהם נעצרו על ידי הבריטים ביום 2 בדצמבר 1941. אברהם היה בן 16, עדיין קטין. גבריאל בא לבקר את ילדיו הוא נקלע למסדר זיהוי שנערך על ידי הבריטים ואברהם בתוכם.

גבריאל פנה לקצין הבולשת, ווילקינס ושאל אותו מדוע אברהם נמצא במסדר הזיהוי. ווילקינס הראה בתנועת יד על הצוואר כמסמן “שחיטה”. גבריאל לא שכח זאת.

באחד ממכתביו (בדואר סודי) כתב באחד הפעמים ליצחק וטען כלפיו שבגללו אברהם נעצר. על כך ענה לו יצחק: “אבא יבוא יום וגם אתה תצעד אתנו תחת אותו הדגל”. זמן קצר אחרי כן יצחק נפל בקרב יריות בכניסה לרעננה, לאחר בריחת ה-20 מלטרון, בה נטל חלק.

כאשר ווילקינס נורה והומת פגש גבריאל חבר ברחוב, שהראה לו את הידיעה בעיתון ואז הניף גבריאל את חברו באוויר והחל לרקוד. זו הייתה נקמתו על תנועת היד ההיא שסימנה “שחיטה”.

כשאברהם השתחרר ממעצר, סיפר לו גבריאל בגאווה שגם אסתר, בתו הצעירה, הצטרפה ללח”י וגם הוא בתפקידו כשומר במוסך של עיריית תל אביב אכלס ושמר כאשר החברים מנהלים קורסים של לח”י בתוך המוסך.

אברהם נפטר ביום כ’ בטבת תשכ”ז, 2 בינואר 1967.