יצחק נולד בשנת 1918, בן בכור להוריו גבריאל ושרה, אשר עלו מפרס בשנת 1919. בהגיעם ארצה גרו בירושלים מספר שנים ולאחר מכן עברו לגור בתל אביב.
יצחק היה פעיל בתנועת “הצופים” והיה מפקדם של כ־200 חניכים. כמו־כן היה פעיל באצ”ל, ולאחר הפילוג התגייס ללח”י.
מספרת אשתו כוכבה: “יצחק ואני גרנו בשכנות וכך הכרתיו. נישאנו בשנת 1940 ועברנו לגור בתל אביב. במשך היום עבד יצחק במוסך של עיריית תל אביב ובלילות יצא עם חבריו לפעולות. לאחר תקופת מה עברנו לרחוב הגדוד העברי, ושם היה יצחק מדריך חברים חדשים בנשק וחבלה. תמיד מצוי היה שומר לפני הבית על מנת להזהיר, במקרה והאנגלים יתקרבו.”
“יצחק קיבל תפקיד לשמור על יהושע זטלר, שהיה מפקד אזור תל אביב. יהושע עבר לגור אתנו בביתנו החדש. בימי שני ורביעי היו מתקיימות בביתנו ישיבות ליליות בהשתתפות יאיר וחבריו. לילה אחד הפתיעו אותנו האנגלים. יהושע התחבא בארון המטבח, אבל האנגלים מצאו אותו ונשארו בביתנו, כדי לערוך חיפוש. באותו יום עצרו האנגלים את יצחק בעלי, את אחיו אברהם, את יהושע זטלר ועוד כשמונה חברים. לפני שיהושע נעצר, הוא העביר אלי מסמכים סודיים וביקש ממני להשמידם. החבאתי את המסמכים על גופי והאנגלים ביקשו מבעלת הדירה לבצע חיפוש מדוקדק. ידעתי שהיא עלולה למצוא את המסמכים עלי, וביקשתי ממנה שתמסור לאנגלים שלא מצאה כלום. ואכן כך עשתה.”
“יצחק נלקח לבית־הסוהר ביפו. הייתי מבקרת אצלו בכל יום והוא היה מבקש ממני להעביר הודעות ומכתבים לחבריו. הקצין וילקינס, שהיה בין האנגלים שחיפשו בביתנו, היה חוקר אותי ומנסה לדלות ממני פרטים על חבריו של בעלי. באחת החקירות שאל אותי, אם אני רוצה שישחרר את בעלי מהכלא, ותמורת זה ביקש שאזהה בתמונות את חברי בעלי. כמובן שסירבתי.”
“נשארתי אלמנה עם ילדה קטנה והייתי צריכה להתמודד עם קשיי פרנסה וקשיים רבים אחרים”.
לאחר כחודש ימים העבירו את יצחק מבית הסוהר ביפו לבית־הסוהר במזרע ומשם ללטרון. הביקורים היו אחת לשבועיים והייתי לוקחת אתי את בִתנו שרה לבקר אצל אביה. עם בריחת העשרים מלטרון, היה גם יצחק ביניהם. בחפירת המנהרה הביא תועלת רבה כמכונאי וכחשמלאי רכב. הוא היה הנהג של הבורחים.
ביום שני, ו’ בחשוון תש”ד, 3 בנובמבר 1943 נהרג יצחק מיריות האנגלים, שגילו אותו ליד רעננה. הוא נלקח לבית חולים דונולו ביפו ושם נקבע מותו. הובא לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק.