אברהם, בן גבריאל נולד בירושלים ביום ג’ באדר תרפ”ה, 27 בפברואר 1925 להורים שעלו מפרס בשנת .1922 אברהם למד תחילה ב”חדר” ולאחר־מכן בבית־ספר יסודי. מפאת קשיי פרנסה בירושלים, עברה המשפחה עם ארבעת ילדיה, שני בנים ושתי בנות, לתל־אביב. עם סיום בית־הספר היסודי, יצא אברהם לעבודה, כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בגיל 16 גויס ללח”י בהמלצת אחיו, יצחק, שכבר היה חבר לח”י (האח נהרג בידי הבריטים בשנת 1943). אברהם לא הספיק לפעול כחבר המחתרת. באחד מביקוריו אצל אחיו נתפס יחד עם מספר מנהיגים של המחתרת. בדצמבר 1941 נכלא בבית־הסוהר ביפו, במיזרע ולטרון. לבסוף הוגלה, במשלוח הראשון שיצא לאפריקה ביום 19 באוקטובר 1944. אברהם היה עצור במחנות: סמבל, ליד אסמרה, אריתריאה, קרתאגו בסודן, שוב באריתריאה, ולבסוף בגילגיל, בקניה. הוא שוחרר מהמחנה והגיע ארצה ביום 14 במאי 1947. עד הגיוס לצה”ל עבר קורס לנשק והדריך קבוצות של לוחמים.

אברהם התגייס לצה”ל יחד עם כל אנשי לח”י ושרת כמו מרביתם בחטיבת השריון, חטיבה 8, בגדוד .82 נוסף לתפקידו כלוחם, היה מדריך ספורט פלוגתי במשך כל תקופת שרות החובה שלו.

בסוף שנת 1948 נשא אברהם לאשה את חנה לבית צעירי, שהייתה גם היא חברת לח”י. חנה הצטרפה ללח”י בגיל 15 וכינוייה היה “ישראלה”. במחתרת הכירה את אברהם. נולדו להם שלושה ילדים, יצחק, אילת ואבישי ונכדים.

חנה רעייתו נפטרה ביום י”א תשרי תשל”ה, 11 באוקטובר 1970 ולא זכתה לראות את נכדיה. היא הייתה אופטימית עם שמחת חיים ותמיד החיוך לא מש מפניה.

אברהם היה שכיר במפעל מתכת משנת 1950 עד שנת 1956, במשך הזמן למד מבלטנות, ובשנת 1956 הקים מפעל לעבודות מתכת בתחום התמחותו. מאז הוא בעל מפעל עצמאי. אברהם התגורר בתל־אביב, הקדיש את עיקר מרצו לביסוס כלכלי ולמשפחתו.

אביו של אברהם, גבריאל סימן טוב, עלה ארצה בשנת 1922 מתוך אמונה שזו ארצו הארץ המובטחת, שני בניו יצחק ואברהם נאסרו ע”י הבריטים. יצחק נהרג ע”י הבריטים לאחר בריחתו מבית הסוהר בלטרון ואברהם נשלח על ידם למאסר באפריקה, וגבריאל האב, בזמן שעבד כשומר במוסך של עירית תל־אביב, אִכלס ושמר על חברי לח”י שקיימו קורסים באותו מוסך.

אברהם נפטר ביום כ”ז באב תשע”ב, 15 באוגוסט 2012 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.