רפאל בן ז’ול ומתילדה נולד בפרו ביום י”ט בטבת תרפ”ט, 1 בינואר 1929. המשפחה היתה בת שלוש נפשות, שני בנים ובת.
בשורות לח”י נודע בכינויו “שאול”, שהוא, כנראה, המקור העברי לשם אביו ז’ול.
רפאל נמנה על לוחמי סניף הדרום של לח”י ופעל בעיקר במושבת מגוריו – רחובות. אחותו, מלכה, שנשארה יחידה מכל המשפחה (האח הבכור מוריס נהרג בתאונה בצרפת), זוכרת אירועים מספר מהשנתיים האחרונות בחייו. לא פעם נעזר בבית הוריו על מנת להסתיר חומר מסוכן.
באחד הימים גילתה האם ארגז רימונים מתחת למיטתו. היא חששה למה שעלול לקרות וביקשה שיוציא את הארגז מהבית. כעבור מספר חודשים נפצע בפעולה ברגלו, אך טען שנפצע מסלע בים. האחות זוכרת, שכל יומיים באו לקחת את רפאל על תלת אופן לטיפול רפואי בבית כנסת ברחוב לוינסקי בתל אביב, ששימש מרפאה לחברי לח”י.
אחרי תקופת מה, ביקש מהאם (אביו כבר לא היה בחיים) רשות לעזוב את הבית ולהתגורר בקיבוץ. למרות התנגדותה, עזב רפאל את הבית, והמשפחה – האם והאחות – לא ידעו כלל היכן הוא שוהה. מספר חודשים לא היה להם קשר אתו. מדי פעם באו חיילים בריטים לערוך חיפוש בבית – ללא הצלחה. אחרי מיספר חודשים פגשה בו האחות ברחוב בתל אביב, היא, כמובן, שמחה מאוד לראותו, אך הוא הזהיר אותה לא לספר בשום אופן לאם שראתה אותו. זו היתה הפעם האחרונה שראתה את רפאל בחיים.
רפאל היה אחד הנופלים האחרונים לפני קום המדינה. השתלשלות העניינים שהביאה לנפילתו התרחשה ביום י”ב בשבט תש”ח, 23 בינואר 1948, כאשר חוליית לח”י מקומית ביצעה פעולה לפריקת נשק מכוח בריטי, שעדיין העז להיכנס למושבה רחובות. הפעולה אמנם הצליחה – נלקחו מספר תת־מקלעים ורימונים – אך למקום נקלע ג’יפ צבאי בריטי, ובחילופי יריות שולם מחיר יקר: רפאל נפגע מצרור של אחד החיילים, מטרים ספורים בטרם יצא משדה האש, ונהרג.
במשך שנים רפאל לא הוכר כחלל, ושמו לא הופיע בספר “יזכור” הרשמי. רק כעבור שנים רבות, לאחר פניות רבות, הוכר כחלל מלחמות ישראל.
