דוד בן יוסף וברכה נולד בפורט סעיד שבמצרים ביום א׳ בתמוז תר”פ, 17 ביוני 1920. בימי העלייה הגדולה לארץ ישראל, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בי”ד בטבת תרצ”ה, 20 בדצמבר 1934, העפילו ארצה יוסף וברכה מנחם עם בני משפחתם. עד מהרה התערו בני המשפחה באווירה היישובית. דוד, שהיה בן 14 בעלותו, למד בתחכמוני, השלים את לימודיו בבית הספר התיכון “נורדיה” ובבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב.

מתוקף השכלתו המשפטית וידיעתו המושלמת את שלוש השפות הרשמיות – עברית, אנגלית וערבית – עסק בתרגומים. הוא התקבל למנגנוֹן האדמיניסטרטיבי של ממשלת המנדט, למחלקה המשפטית של הפיקוח על המזונות בתקופת הצנע של ימי מלחמת העולם השנייה. אך בד בבד דאג דוד לפיתוח הגוף באגודת הספורט “מכבי”. היה חובב צילום ולעיתים עסק בזה לפרנסתו.

הוא גם הועסק כאדמיניסטרטור בתיאטרונו של אחיו שכונה “יוקי” ונודע כקוסם שהופעותיו המפליאות היו חידוש מרענן אז בארץ. אך הדיכוי הבריטי וחיסול התקוות הציוניות הביאו את דוד לשורת הלוחמים בשלטון הזר, ללח”י, שם נודע בכינוי גדעון.

למסגרת הצבאית של צה”ל נכנס בהצטרפות המאורגנת בכ’ באייר, תש”ח, 29 במאי 1948. היה בין ראשוני גדוד השריון בחטיבה 8, ולאחר חמישה ימי השתלמות בתורת האלחוט היה לקשר בפלוגה ג’, גדוד 82, עִמה יצא ל”מבצע דני”. ביום בו נכבש שדה התעופה לוד, ג’ בתמוז תש”ח, 10 ביולי 1948, בהמשך המבצע, פגע פגז אויב בזחל”ם, שכמעט כל אנשיו נפגעו; דוד, ובת שבע אלטשולר נהרגו.

הובא למנוחת עולם בחלקה הצבאית בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.