ניסן ניקו נולד ביום ד’ בשבט תרס”ח, 7 בינואר 1908 בעיר ריגה שבלטביה למשפחה שומרת מצוות. הוא נשלח ללמוד בישיבה, שם התגלה כנער חריף, תלמיד מוכשר ובקיא בתורה. מוריו ניבאו לו, לאחר סיום לימודי התורה, עתיד של רב בישראל. אולם בשנת 1924, בהיותו בן 17, נכח בהרצאה של זאב ז’בוטינסקי בריגה והתרשם עמוקות. מאותו יום חל מפנה בחייו: הוא הצטרף לתנועת בית”ר, הפך לאחד מפעיליה, השקיע בה את מירב זמנו ומרצו, נהיה לאחד ממפקדיה, יצא להכשרה בחווה חקלאית, ולאחר מכן התמנה למפקד קן בית”ר בריגה.
בשנת 1933 הצטרף ניסן לקבוצת חברים מבית”ר ויחד עלו לארץ ישראל כמעפילים. ב־1935 התגייס למשטרת תל אביב. כאשר הצטרף לארגון הצבאי הלאומי, העביר לארגון מידע, שהגיע לידיו בתוקף תפקידו כשוטר, על המתרחש בקרב הערבים ועל הכנותיהם לפרוע בשכניהם היהודים. כן דיווח על כוונות הבולשת הבריטית לערוך חיפושים ומעצרים של חשודים יהודים. בפעולות מסוג זה נטל על עצמו סיכון רב.
בעת הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הצטרף אל אנשי יאיר והפך ללוחם חרות ישראל. בשנת 1942 נאסר על ידי הבריטים כחשוד בהשתייכות ללח”י. במשך שנתיים הוחזק במעצר במחנה לטרון. תוך כדי מעצרו, חלה בקיבתו. מאחר שלא זכה לטיפול מתאים, הלכה מחלתו והחריפה. הרופאים הערבים שטיפלו בו לא זו בלבד שלא הקלו על סיבלו, אלא אף גרמו לו נזק חמור, בשל טיפול קלוקל. לטענת חבריו למעצר, הדבר נעשה במזיד. במצב קשה הועבר לבית החולים הממשלתי, שם נאלצו לקטוע את רגלו. מאחר שלא חלה הטבה במצבו, הועבר לבית החולים “הירקון” בתל אביב, שם נפטר ביום י”ז באייר תש”ד, 10 במאי 1944. רק בודדים מבין חבריו השתתפו בהלווייתו, מתוך חשש. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בנחלת יצחק בתל אביב.
ניסן היה חביב על כל חבריו העצורים. גם ברגעיו הקשים ביותר שמר על מצב רוח עליז וידע לבדח את סובביו בדברי הלצה וחידוד ובכך רומם וחיזק את רוחם.
בשנת 1984 הוענק לו עיטור אסירי שלטון המנדט על ידי משרד הביטחון של מדינת ישראל, שלא זכה לראות בתקומתה.
שמו הונצח בכתבי לח”י, באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו ומאמר הספד לזכרו התפרסם בעיתון “חרות”.