יצחק נולד לרחל ואנשל מיצמכר בכ”ה בכסלו תרצ”ג, 24 בדצמבר 1932. הוריו שעלו מפולין בשנות ה־30 הראשונות נישאו בארץ והשתקעו בראשון לציון. האב עבד ביקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב. האם הייתה עקרת בית וגידלה את חמשת ילדיה, שיצחק היה הבכור מביניהם. המשפחה הייתה דתית לאומית ויצחק למד ב”תלמוד תורה”. הודות לתפיסתו הטובה ורצונו להמשיך את שלשלת המורשה של בית אביו, מצא את מקומו בישיבה המכינה של “היכל התלמוד” בתל אביב, בה למד בהצלחה והתגורר בפנימייה במשך מספר שנים.
אהבתו למולדת והכאב על קדושתה המחוללת בידי זרים, לא נתנו לו לשבת בשלווה על דפי הגמרא והוא הצטרף ללח”י. חברו לישיבה, כיום הרב וחבר הכנסת אברהם רביץ, סיפר על אהבתו העזה של יצחק למולדת, והדגיש את תכונותיו המיוחדות כאיש מחתרת, שהיה שומר סוד ומעולם לא גילה על פעילותו אף לו, שהיה גם הוא חבר לח”י. חברו הטוב מרדכי קוקיס, כיום רב בבית המדרש “גילת מאיר”, שעל יד הישיבה “פורת יוסף” ברחובות, מציין שחבריו של יצחק ידעו שהצטרף ללח”י וראוהו חוזר בלילות כשידיו ובגדיו מרוחים בדבק הכרוזים. הם השתאו כיצד אינו פוחד מהשוטרים הבריטים היורים על מדביקי הכרוזים.
בישיבה לא ידעו, שיצחק בן ה-15 הספיק כבר להתאמן בכלי נשק שונים והשתתף בפעולות ובשמירה בעמדות ואף החל להדריך חברים חדשים, ביניהם גם מבוגרים ממנו.
משהגיע האויב המצרי לקרבת מושבות הדרום, היה יצחק לפני יציאה לקורס להשתלמות נוספת בכלי נשק. הוא שמח שכן ידע שאחרי הקורס יצא להלום באויב. משפחתו בראשון לציון לא ידעה דבר על פעילותו בלח”י, בעת לימודיו בישיבה בתל אביב.
לאחר קום המדינה, בזמן שירותו בצבא, הגיע יצחק לחופשה הביתה. בזמן החופשה, בהיותם בחצר ביתם בראשון לציון, מצאו יצחק ואביו את מותם בעת הפצצת מטוסים מצריים. הוא נהרג בכ”ה באייר תש”ח, 3 ביוני 1948 והובא למנוחת עולמים בראשון לציון.
