אברהם לרנר, נולד בעיר רחובות בשנת 1930 להוריו משה ואידה שעלו לארץ מרוסיה. האב משה היה חבר בתנועת החלוץ באודסה וחבר תנועת העבודה בארץ. בארץ, היה קבלן בניה.

אברהם למד בישיבת הדרום ברחובות. עם סיום לימודיו עזר לאביו בעסקיו.

בתחילת שנת 1946 הצטרף ללח”י באזור רחובות והסביבה. עקב תקלה בלתי צפויה, הוא צורף לתא ביחד עם וינדמן אורי שגם הוא בן רחובות, דבר שהיה חריג מאוד בזמנו.

אברהם העביר כרוזים מתל אביב לרחובות ועסק בהפצתם והדבקתם. עסק במעקבים אחרי פעילויות הצבא הבריטי באזור, השתתף בניתוק קווי הטלגרף ששימשו את הצבא הבריטי והיו טמונים עמוק באדמה. כתוצאה מפעולה זו  נהרסה המרכזייה. הטמין מטעני חבלה ברכבים בריטיים שנעו בלילות בשעות העוצר שהוטל על האזרחים, השתתף במספר פעולות לשיבוש תנועת הרכבות שנעו מהבסיס של הצבא הבריטי לארץ ישראל ובפעילויות רבות אחרות. השתתף עם אורי וינדמן “עמנואל” בכל הקורסים שהתקיימו בחדר בטירת שלום ובכפר אהרון לשניהם בלבד. משם, יצאו לאימוני השלכת רימוני מיילס קצרי פתיל באגם נחל הבשור  לפני התחברותו לים באשדוד.

סבו של אברהם היה הרב צבי שטיינמן שהיה אוהד לח”י. כיהן כרבה הראשי של רחובות כ-40 שנה. והתגורר בבית הרבנות. הרב לקח סיכונים גדולים והפך את בית מגוריו למעין סליק זמני ממנו היו אוספים מטעני חבלה שהיו מוסתרים מתחת למיטת אשתו הרבנית  גיטל.

ביום 29 במאי 1948, התגייס אברהם ביחד עם רוב חברי המחתרת לצה”ל.  שירת בחטיבה 8, גדוד שריון  82 בפיקודו של יצחק שדה (הזקן).

אברהם נפצע קשה מאד מפגז ירדני שחדר לזחל”ם בו שימש בתפקיד אלחוטן. לאחר שחרורו, במסגרת שיקומו, קיבל אישור ממשרד הביטחון להקים חברה לציוד כבד יחד עם חברו שנפצע גם הוא באותו זחל”ם. הם אלו שפרצו וסללו את הדרך בין ערד לסדום, הכביש היחיד שקיים עד היום.

בדרכו הביתה מהעבודה נהרג בתאונת דרכים.

השאיר אשה ושני בנים.