חיים נולד בניז’ני נובוגרוֹד שברוסיה ביום ט”ז בסיוון תרע”ד, 10 ביוני 1914 להוריו אדלה ויהושע. בינקותו גרמה עלילת דם למשפחתו – ההורים ושני בניהם, מרדכי וחיים – לברוח, בין הרבה פליטים אחרים, ולהתיישב בלובלין.
בית ההורים היה ציוני מסורתי. אביו היה מורה לעברית ודיבר בה עם ילדיו בבית. משחר נעוריו היה חיים פעיל בתנועת בית”ר והגיע לדרגת מפקד הקן בלובלין וקצין מפקדת גליל לובלין. כשמשפחתו עברה לאוטבוצק, ייסד בה קן ועמד בראשו.
עלה ארצה באניית המעפילים “פריטה”, שעגנה בחופי תל אביב ביום 22 באוגוסט 1939 ונעצר בסרפנד. שוחרר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבוע לאחר מכן. חיים נותר נצר אחרון למשפחתו, שנספתה כולה בשואה. ההורים מתו ברוסיה, לשם ברחה המשפחה, ואילו מרדכי, האח שחזר לאחר המלחמה לפולין, לראות מה נשאר מרכוש המשפחה, נרצח בידי הפולנים. זמן קצר לאחר עלייתו, נשא חיים לאשה את אסתר לבית קלוויר, אותה הכיר עוד מלובלין ואשר עלתה ארצה ארבע שנים קודם לכן.
ללח”י הצטרף חיים בשנת 1940. הוא פעל במחלקה ו’ כאיש קשר וגובה תרומות. דירתו ברחוב הירקון 59, שימשה מען למכתבים מחו”ל עבור לח”י והודפס בה חומר מחתרתי פעמיים שלוש בשבוע.
אחרי קום המדינה, החל חיים לעשות למען הבית שהקים. הוא לא בחל בשום עבודה כדי לפרנס את משפחתו. במשך 27 שנים עבד כמנהל אדמיניסטרטיבי בבית היולדות הקריה. פרש לגמלאות בשנת 1979.
מילדותו התעניין חיים בבולאות ובנומיסמטיקה היהודית, הקדומה והמודרנית כאחת. הוא צבר ידע אדיר והתחביב הפך למקצוע ולמקור פרנסה עיקרי לאחר פרישתו לגימלאות. רשימותיו על הבולאות התפרסמו בעיתונות היומית, בשבועונים ובירחונים. הוא עבד במדור הבולאות ב”המשקיף”, “חרות”, “היום”, “הארץ”, “ידיעות אחרונות”, “הצופה”, וגם ב”גלובס”. זכה להרבה אותות הצטיינות ופרסים, אחד מהם מידי שר האוצר דאז, דן מרידור.
חיים היה פעיל עד יומו האחרון. הוא כיהן כמזכיר איגוד מעפילי “פריטה”, וחודש לפני פטירתו עוד שלח כתבות לעיתונים. מחלתו הקשה פרצה פתאום והפילה אותו תוך חודש.
חיים נפטר בתל אביב ביום ז’ באלול תשנ”ט, 19 באוגוסט 1999. הותיר אחריו את אשתו אסתר, שתי בנות, נילי ורבקה, נכדים ונינים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ירקון.