מאיר נולד ביום ו’ בטבת תרפ”ו, 23 בדצמבר 1925 בעיר גאלנטה בצ’כוסלובקיה לאביו מרדכי ולאמו לאה. הוריו היו ציונים נלהבים. האב, שהחליט לנסוע לארץ ישראל ולהכין את בוא המשפחה, עלה בשנת 1933, ושנה לאחר מכן העלה את כל בני משפחתו. מאיר היה בן שש כשהגיע ארצה עם אִמו, שני אחיו ואחותו.

בארץ סיים בית ספר עממי. המצב הכלכלי ששרר אז בארץ השפיע גם על משפחתו, וכבן בכור חש צורך לעזור לפרנסת הבית. כך גמלה בלבו ההחלטה לא להמשיך בלימודיו ולהירתם לכלכלת המשפחה. הוא פנה לענף היהלומים והתמחה בליטושם. הכרתו כי עליו לפעול למען הקמת מדינה עברית בארץ ישראל, הובילה אותו, בהיותו בן 18, להצטרף להגנה. ואולם, חוסר האונים של ארגון זה ושיתוף הפעולה שלו עם הבריטים בימי ה”סיזון”, הביאוהו לשורות לח”י.

מאיר השתלב בעבודת המחתרת ועד מהרה התבלט בנחישותו ובתעוזתו. היה בחור רזה וגבוה, בעל שיער זהוב, וזכה לכינוי החיבה “הבלונדיני הגבוה”. היה עשוי ללא חת, תקיף במבצעים, וחברִי כלפי עמיתיו ופקודיו. עבר קורסים לנשק ולחבלה והשתתף בפעולות רבות בכל רחבי הארץ החל מהחרמת כספים בבנק דיסקונט בתל אביב, חיסולו של איש הבולשת מרטין בחיפה, ופיצוץ מפקדת הכנופיות הערביות ברחוב סטנטון בחיפה, כשמאיר מחופש לחייל בריטי. באחד החיפושים, נעצר על ידי הבריטים, נחקר ושוחרר מחוסר הוכחות.

לאחר קום המדינה והקמת צה”ל, הצטרף מאיר, יחד עם חבריו למחתרת, לחטיבה 8, גדוד 82, במסגרת הגיוס המאורגן של חברי לח”י לצבא. הוא התמנה למפקד מחלקה בדרגת סגן והשתתף במיבצע דני, בכיבוש שדה־התעופה לוד, ומשם יצא לטיהור הכפרים בסביבה. השתתף בפריצת הדרך לנגב, בכיבוש באר־שבע ובקרב על משטרת עיראק־סואידאן. לאחר כיבוש בניין המשטרה, פנה, כפעולת הסחה, לעבר הכפר סואידאן, למרות ההפגזה הכבדה. הזחל”ם בו נסע נפגע מפגז ומאיר נהרג יחד עם מספר חברים ביום ז’ בחשון תש”ט, 9 בנובמבר 1948.

מאיר הובא למנוחת עולמים בבית־העלמין הצבאי בכפר ורבורג, והוא בן 22.