ציון כהן נולד בכ”ח בתמוז תרפ”ט, 5 באוגוסט 1929 בעיר זאכו בכורדיסתאן העיראקית לרג’ינה ולרחמים, והיה השלישי מבין שבעת ילדיהם. אביו רחמים היה מורה ליהדות. בשנת 1934 עלתה המשפחה לארץ ישראל והתגוררה בשכונת נחלאות בירושלים. ציון התחנך בבית הספר “דורש ציון”, אך בשל קשיים כלכליים של משפחתו, עזב את לימודיו והחל לסייע בפרנסת המשפחה.
ציון היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, ובגיל שש-עשרה התגייס לשורות לח”י וזכה לכינוי ‘שאול’. עד קום המדינה, ציון נטל חלק בפעולות שונות, וביניהן תליית כרוזים, והטמנת מטענים כנגד כוחות האויב. בפעילות מבצעית שהתקיימה באזור רוממה בירושלים, הוא נפצע ברגלו אך חזר מיד לפעילות מבצעית.
בנוסף לכך, ציון נטל חלק בקרב שהתקיים בדיר יאסין באפריל 1948. עם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל במאי 1948, ציון השתתף בקרב שנערך באזור “השער החדש” בעיר העתיקה בירושלים, ובמהלכו הוא נפצע בידו ובראשו מירי של צלף ערבי; הוא נותח וכחודשיים לאחר מכן הוא חזר לשורות הלוחמים, למרות הפגיעה שהותירה בגופו רסיסים, כשאחד מהם היה סמוך ללבו.
בשנת 1955 נישא ציון לרבקה (לטיפה) לבית צדקיהו. הם התגוררו בירושלים בשכונת נחלאות ולאחר מכן בשכונת המושבה הגרמנית. לרבקה וציון נולדו חמישה ילדים, שלושה-עשר נכדים ושבעה נינים. הם חוו טרגדיה בעת שבנם השני מצליח, נהרג בתאונת דרכים בשנת 1963 והוא כבן חמש שנים. במהלך השנים ציון עבד כנהג משאית עצמאי והיה חבר ב”המהפך – אגודה שיתופית להובלת משאות בירושלים”. בשנים 1994 – 1999 הוא שימש בתפקיד מנכ”ל אגודת “המהפך” והוביל את החברה להצלחות רבות ולשגשוג, עד פרישתו לגמלאות בגיל שבעים.
ציון נפטר בט’ אב תשע”ח, 21 ביולי 2018, כשלושה שבועות לאחר מותו נפטר בנו הצעיר דורון ממחלת הסרטן.
ציון היה אדם ישר ועניו שאהב את ארצו, היה נאמן לעמו והיה מסור למשפחתו. הוא התגאה במורשת היהודית ושמר בדביקות על המסורת. לאור ערכים אלה הוא חינך את ילדיו.
