יעקב נולד בירושלים בשנת 1932 לאִמו רוזה ולאביו דוד. גדל בשכונת זיכרון יוסף בבַית שומר מסורת. למד בתלמוד תורה ובבית הספר כל ישראל חברים. משגמר את לימודיו יצא לעבודה ונהיה סתת. רבים היו חברי לח”י בירושלים שעיסוקם היה באבן בשל התמחותם בטיפול בחומרי נפץ. גם יעקב מצא את דרכו למחתרת. היה אמיץ לב ושאב סיפוק רב מפעילותו בלח”י.
עם פרוץ מלחמת השחרור, נקרא להתגייסות מלאה והשתתף בפעולות רבות בירושלים הנצורה ובסביבתה. הקרב האחרון בו השתתף, נערך לאחר ההפוגה הראשונה: התקפה על משלט “צריף הפח” בבית מזמיל (כיום קריית היובל). כאן נפל יחד עם עוד ארבעה חברי לח”י ביום כ’ בתמוז תש”ח, 27 ביולי 1948, בהיותו בן 16 בלבד.
עזרא יכין, בספרו “אלנקם” (עמ’ 301), כותב על יעקב: “ואמנון – אמנון שלי, אחד מנערי התא שלי. אמנון שהתחנן והתחנן שאקבל אותו חזרה לשורות הלוחמים. עולמות הפך. ‘אתה תראה אתה… תיוָוכַח עד כמה שאני בסדר, אמר אז לאחר שבשובבותו הפר משמעת. אמר – והוכיח. לא חדל להוכיח, בכל נפשו ובכל מאודו הוכיח. עד שנפל בנופלים”.
יעקב נקבר בבית־הקברות בסנהדריה, וביום כ”ה באלול תשי”א, 20 בספטמבר 1951, הועבר למנוחת עולמים בבית־הקברות הצבאי בהר־הרצל בירושלים.