לזר נולד בשנת 1915 בפלובדיב בולגריה לאסתר וליצחק. למד בבית הספר העברי היסודי ובגימנסיה העירונית לבנים. בגיל 16 נחשף לרעיון הציוני, אירגן והפעיל גרעין של בית”ר. בשנים 1933–1935 הרחיב את פעילותו לערי השדה סביב פלובדיב וניהל את מחנות הקיץ לנוער של בית”ר בולגריה. בשנת 1936 יצא להכשרה של בית”ר לצורך עליה. אחרי התיכון המשיך בלימודיו באוניברסיטת סופיה: אגרונומיה, כלכלה ויחסים בינלאומיים. בשנת 1936 התמנה לקצין נציבות ראשי לארגון עליה ב’. ב־1938 הגיע לבולגריה זאב ז’בוטינסקי וביקורו עודד את הרחבת פעילות בית”ר.

בשנת 1941 גויס לזר לרשת המודיעין S.I.S., שמאחוריה עמדו האצ”ל והביון הבריטי. הם אספו ידיעות על תנועות הצבא הגרמני בבולגריה והשיגו תעודות זיהוי ונשק. בשנת 1942 קיבל לזר את הפיקוד על רשת זו בבולגריה. את הוראותיו קיבל מאיש האצ”ל יצחק ברמן שישב באיסטנבול. בשנת 1944 נעצר לזר לחקירה על ידי שירות הביטחון הבולגרי.

עם שחרורו נמלט לאיסטנבול, שם השתתף בהתייעצויות עם ברמן, ערי ז’בוטינסקי, יוסף קלרמן ואנשי המודיעין הבריטי שרצו לגייסו לצבא ולהחזירו לבולגריה בראש קבוצת צנחנים. בינתיים התקבלה הוראה שעליו לצאת מיד לקהיר, דרך ארץ ישראל, ולעמוד לרשות המודיעין הבריטי שם. עם הגיעו ארצה, יצר לזר קשר עם לח”י באמצעות עורך הדין שלמה אלקלעי. הוא גם הוזמן לסוכנות בירושלים ונתבקש לצאת לקהיר. כתנאי להחזרתו לבולגריה, דרש מהבריטים שממשלת בריטניה תפעיל השפעתה על ממשלת תורכיה להעניק ויזות לכל יהודי שיגיע לגבולה מתוך שטחי הכיבוש הנאצי, ושהבריטים יפתחו את שערי הארץ בפני יהודי בולגריה. דרישות אלה נדחו.

לזר שב ארצה והיה לפעיל לח”י. הוטל עליו לגייס שוטרים בכל רחבי הארץ. בשלב מסוים רצה “גרא” להטיל עליו שליחויות לבולגריה כדי להקים קשר עם השלטון החדש, הקומוניסטי. אולם הרעיון בוטל מחשש שהקומוניסטים יאסרו אותו בגלל פעילותו הקודמת עם השירותים הבריטים.

במאי 1948, עם הכרזת המדינה, התגייס לזר לצה”ל ושירת בחטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה, ולקח חלק בקרבות שניהלה החטיבה.

לזר נישא למלני קויומדזינסקי, אב לשניים וסב.

לזר נפטר ביום ו’ בטבת תשס”ז, 27 בדצמבר 2006 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.