אפרים נולד באיסטמבול בטורקיה ביום ב’ בשבט תר”ץ, 31 בינואר 1930 בן למרדכי וקורין. בהיותו בן חמש עלתה משפחתו לירושלים. היו לו שלוש אחיות. אחותו הגדולה, פנינה, הצטרפה לאצ”ל. אביו, מרדכי, פתח חנות ליבוא בגדים משומשים מאמריקה, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, אולם עם פרוץ מאורעות תרצ”ו, נשרפה חנותו בידי ערבים. גורל דומה היה לחנות נוספת ברחוב שמעה, במרכז המסחרי.

לאחר החלטת האו”ם בשלהי 1947, נבזזה בידי המון ערבי פרוע, כשאר חנויות היהודים באותו אזור, והייתה למאכלת אש. האב עצמו, שהיה פעיל במשמר העם, נהרג מכדור של צלף ערבי בשעה שעסק בהקמת ביצורים בשכונת אבו־טור. אפרים למד בבית ספר יסודי עירוני לבנים ולאחר מכן החל ללמוד בבית ספר תיכון דתי “מעלה”.

יחד עם חברו לכתה, אלכסנדר רובוביץ’, היה בין ראשוני בני הנוער שהצטרפו בתחילת שנת 1944 ללח”י, בהיותו בן 14. כחבריו בתאי הנוער, עסק בהפצת חומר הסברה ובהדבקת כרוזים. באחת מפעולות ההדבקה ניצלו הוא וחבריו בנס כשניתכה עליהם אש אקדחים ומקלע מצד שוטרים בריטים שארבו להם. דבר פעילותו בלח”י נודע למנהל בית הספר, הפרופ’ אפרים אורבך, ואפרים גורש מבית הספר יחד עם חברים נוספים, שנחשדו אף הם באותה “עבירה”, וביניהם אלכסנדר רובוביץ’. לאחר מכן המשיך בפעילותו בשירות הידיעות של לח”י, מחלקה ו’.

עם פרוץ מלחמת השחרור, השתתף בלחימה במסגרת יחידות לח”י בירושלים ולחם עם הכוח שניסה לשחרר את העיר העתיקה ב־14–15 במאי וב־17 ביולי .1948 עם פירוק לח”י, התגייס לצה”ל ולאחר שחרורו עבד בשגרירות הולנד. לאחר תקופה קצרה החליף מקום עבודה ועבר לארכיון הציוני המרכזי, שם עבד עד שפרש לגמלאות.

אפרים נפטר ביום כ”ו בסיון תשנ”ה, 1 ביולי 1995 לאחר מחלת לב. הובא למנוחות בגבעת שאול.