ראובן ישראל, בן וילי ואריקה, נולד בגרמניה ביום כ”ז ניסן תרצ”ב, 3 במאי, 1932. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון ,עזבה המשפחה את גרמניה ועברה לברנו בצ’כוסלובקיה. בשנת 1935 עלו, ווילי, אריקה, ראובן ואחיו חיים לארץ ישראל.

הם השתקעו בבנימינה, שם הקימו את בית הקפה, “קפה כרמל”, שהיה מקור פרנסתם.

ראובן התגייס ללח”י בגיל חמש עשרה וחצי בעקבות חברו יעקב מיכאלי “יגאל” והשתתף בפעולות כגון: הפיצוץ הגדול של הרכבת, פיצוץ בניין עלי בק ליד פרדס חנה ובסיורים ליליים להגנת היישוב בנימינה.

“קפה כרמל” בניהול המשפחה, היה מקום בילוי מוכר וידוע באזור בנימינה בזמן המנדט. אמו של ראובן דאגה להסיח את דעתם של הקצינים הבריטים בזמן שבחצר האחורית של הבית נפגשו ראובן וחבריו לתא בלח”י.

באפריל 1948 לערך, ראובן ואנשי לח”י אחרים מאזור בנימינה התאספו והמתינו ליד בניין מרץ קרוב לקבוץ מעפילים, לפקודת הגיוס לצה”ל.

ביום 29 במאי 1948, ראובן השתתף במסדר הלוחמים של מחתרת לח”י שנערך בשייך מוניס (היום רמת אביב) והתגייס לחטיבה 8, גדוד 89, פלוגה א’. מפקד הפלוגה היה יעקב גרנק “דב”. במהלך כיבוש בית נבאללה, ראובן נפגע מכדור בכותפת של החגור. השתתף במבצעי כיבוש כפרים בדרום: ג’ת, בית ג’וברין, מנשייה, משטרת עיראק סוידאן, חתה וכרטייה. במהלך הקרב בעוג’ה אל חפיר, ראובן חבש את הפצועים, ביניהם יעקב מיכאלי “יגאל”, חברו ויהודה גפני שנפצע קשה. הוא טיפל בהם עד לפינויים לבית חולים בבאר שבע.

ראובן השתתף בכל המלחמות. במלחמת יום כיפור שירת כמתנדב ברמת הגולן.

בי”ח באלול תשל”ה, 25 באוגוסט 1975, נהרג ראובן, מפגיעת משאית והוא בן ארבעים ושלוש שנים. ראובן הובא למנוחות בבית העלמין חוף הכרמל בחיפה.