בן יפת ושרה, נולד ביום כ”ה באדר תרצ”ג, 23 במרץ 1933 בתל אביב. בילדותו עברה המשפחה לגור בצריף בשכונת התקווה, שהייתה קטנה ומוקפת פרדסים.
כשהיה מרדכי בן שש נתייתם מאביו, והמצב הכלכלי הורע. הוא למד בבית הספר “יסוד המעלה” והיה תלמיד שקדן וחביב על חבריו ועל מוריו. היה לו קול נעים ובהשפעת המורה לזמרה הצטרף למקהלה, ששרה מזמירות תימן. כשלמד בבית הספר היסודי חילק את זמנו בין העבודה לבין הלימודים. הוא עסק במלאכות שונות, כגון: מכירת עיתונים, מכירת פרי הצבר ומשקאות קלים ושטיפת מדרגות בתים. בעודנו תלמיד בית הספר התחילו פעולות המחתרת נגד השלטון הבריטי. מרדכי מצא את דרכו לשורות “לוחמי חירות ישראל” (לח”י). הוא היה פעיל בהדבקת כרוזים וביצע כל תפקיד שהוטל עליו במסירות ובנאמנות.
מרדכי גויס לצה”ל בשנת 1951 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. הוא עבר את כל שלבי הקליטה ואת האימונים המפרכים. הוא עבד במקומות שונים לפרנסתו אך כשפרצה מערכת סיני גויס ונטל חלק בהצנחת אספקה לכוחות הקרקע שנמצאו אז בלב סיני. לאחר המלחמה החליט להיות נהג משאית, אך לא ראה ברכה במלאכתו והפסיקה. בשנת 1959 מצא מרדכי את בחירת לבו והם החליטו להיכנס בברית הנישואין. מרדכי עבד קשה לפרנסת ביתו.
ביום 15 באפריל 1969 נקרא לשירות מילואים. ביום ט”ז באייר תשכ”ט, 4 במאי 1969 מצא את מותו בעת מילוי תפקידו מפגיעת פצצת מרגמה במוצב בבקעת הירדן. הניח אישה וארבעה ילדים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול.
מפקד גדודו כתב למשפחתו במכתב תנחומים את הדברים הללו: “הכרתי אותו כחייל וכאדם. בשניהם היה מושך את תשומת הלב, כי תמיד היה בין הראשונים, מקבל על עצמו עול התפקידים מתוך הבנה והתנדבות, ובהתלהבותו היה רותם גם את האחרים למלאכת העשייה. עוזר ומדריך, מעודד ומדרבן – ובכל זאת עשה את מלאכתו בענווה. כך היה גם בנפילתו, תוך מילוי תפקידו מול פני אויב”.
אחיו הוציא לאור ספר לזכרו בשם “אחי”.
