משה בן שמואל וחוה נולד ביום כ”ג באב תר”ץ, 17 באוגוסט 1930 בעיר ניו יורק, ארה”ב. הוריו היגרו לארה”ב מפולין בשנת 1911, לפני מלחמת העולם הראשונה. האב, איש חסיד, בא מהעיר בנדין והאם באה עם משפחתה מלודז’. משה למד בגימנסיה הטכנולוגית בברוקלין. הוא הצטרף לתנועת הנוער בית”ר בגיל 13, ממנה שאב את הרעיון הציוני ואת הכמיהה לארץ ישראל.

בקיץ 1945, בעת שהותו במחנה בית”ר בו נפטר בשעתו ז’בוטינסקי, גויס לנוער של לח”י ומאז השתנה כל אורח חייו. לפי הוראות אנשי לח”י, הפסיק את פעילותו בבית”ר, על מנת להסוות את השתייכותו לחוגים הלאומיים. במסגרת לח”י הוא קיבל הרצאות רעיוניות על דרכה של התנועה, למד את “אבני היסוד” של יאיר מפיהם של מדריכיו, צפוני שומרון ובנימין גפנר, שליחי לח”י בארה”ב, ועבר קורסים בשימוש בנשק.

הוא השתתף בחלוקת כרוזים וחוברות הסברה, שהופצו באספות היהודיות הציוניות, וכן בהפצת עיתון ה”מעש”. משה נטל חלק בתכנון פעולות נגד השגרירות הבריטית והאו”ם, אשר לא יצאו אל הפועל. הוא היה אחראי על תא, בו הדריך את החניכים בנשק ובמתן הרצאות. כן היה פעיל בארגון תומכי לח”י (F.F.F.I), אשר פעל עד לאחר הריגתו של ברנדוט.

הוא המשיך את פעולותיו המחתרתיות עד לפירוק לח”י, וגם שימש בלדר בין תאי לח”י באירופה לבין אנשי לח”י בארה”ב. הוא עלה ארצה בשנת 1949.

בהגיעו לארץ, הצטרף לקבוצת חברי לח”י שקיבלו את הכשרתם בקיבוץ אפיקים, לשֵם יסוד קיבוץ “נווה יאיר” בנגב. היה חבר הקיבוץ עד לפירוקו ולאחר מכן עבר לקיבוץ גבולות. ב־1959 החליט לעזוב את הקיבוץ והשתכן בתל אביב.

משה למד הנדסאות חשמל ועבד שנים רבות בחברת מוטורולה. כגמלאי עסק בצילום אמנותי כתחביב. קיים שתי תערוכות באירופה ושלוש בארץ.

נשוי לבתיה לבית איזנברג, ולהם שלושה ילדים ונכדים. התגורר בנס ציונה.

משה נפטר ביום י”ג בניסן תשע”א, 17 באפריל 2011 והובא למנוחות בבית העלמין גורדון בראשון לציון.