יוזמת המלביש הרשמי של העצורים באפריקה
#אפריקההסיפורהאמיתי
מנחם פרימן, בן כתריאל וחנה, נולד ב-19 במרץ 1923 בלודז’ שבפולין. בגיל צעיר, כשמצבה הכלכלי של משפחתו היה קשה, התייתם מאמו, אך מעולם לא נשמעה תלונה מפיו. מנחם הצטרף לבית”ר בשנת 1937, ביקר כל ערב בקן וראה בו בית. עם הפילוג באצ”ל (1940) הצטרף ללח”י והיה בעל שני כינויים במחתרת: “שמואל” ו”סמסון”.
בשנת 1941 נעצר ונשלח בשילוח הראשון של 251 עצורים שהגלו הבריטים מארץ ישראל לאפריקה ב-19 לאוקטובר 1944. במהלך שנותיו בגלות, גילה מנחם תחביב חדש – חייט, תפקיד שהתגלה כבעל חשיבות עליונה במחנות המעצר ורבים מאנשי המחנה נהנו מעיסוקו. מאחר וגירוש ממדינת ישראל העצירים קרה במפתיע, נבצר מהם לקחת עמם שום פריט. העצורים נאלצו ללבוש את הבגדים בהם נעצרו במשך שבועות ארוכים עד שקיבלו בגדים נוספים. בחיפוש אחר פתרון, התברר שהאריג היחיד ממנו ניתן לתפור בגד, גם אם זמני, הוא מזרון. לאחר מלאכת תפירה מרובה, כמות המזרנים במחנה הפכה לקטנה ביחס לכמות העצורים, מנחם נאלץ להיות יצירתי והחל ליצור חולצות ומכנסיים מפריטים אשר מצא במעצר כמו קיטבגים, מזוודות, וכל אריג שעלה בדמיונו. כך הפך מנחם למלביש הרשמי של העצורים באפריקה, בזכותו ובזכות יוזמתו לעצורים היו בגדים חמים ללבוש.
אחרי הכרזת העצמאות, הוחזר מנחם ארצה עם אחרוני הגלות ב-12 ביולי 1948, בתום שבע שנות מעצר. מיד לאחר מכן, במלחמת העצמאות, התגייס לצה”ל בין השנים 1948-1950 והצטרף לקיבוץ יוצאי לח”י, “נווה יאיר” והיה בו עד לפירוקו.
בשנת 1957 נישא ליהודית, בת מושב עין-ורד ושניהם הקימו את ביתם במושב. תחילה עבד כמנהל עבודה בחברת בניין ולאחר מכן במשק. מנחם היה אדם בעל תושייה ולכן בשנת 1970 רכש משאית והקים בשותפות חברת תובלה.
מנחם נפטר ממחלה בשנת 1976, הותיר אחריו את יהודית ו-2 ילדים יאיר וענת.
