משה בן שרגא ותקוה נולד בחיפה ביום ד’ בסיוון תרפ”ט, 12 ביוני 1929. סב סבתו היה רב ראשי בצפת. סבתו למדה מיילדות בווינה, שנים רבות הייתה המיילדת של נשות צפת. הדיפלומה שלה ותולדות חייה נמצאים במוזיאון בצפת. להוריו של משה נולדו בצפת שלוש בנות ובן, משה כאמור נולד בחיפה. האב היה סוחר בדים, האם – עקרת בית.

יום אחד, בשֶבֶת משה על המרפסת, בקן בית”ר ברחוב בן־שמן, ניגש אליו בחור, אשר ידיו היו מגואלות בדם. הוא סיפר, כי המשטרה רודפת אחריו והוא זקוק למקום בו יוכל להתרחץ. משה הביא אותו לדירתו ברחוב תבור 10. אותו בחור נתן לו כתובת של איש לח”י וביקש למסור לוֹ שהוא נמצא בביתם. כך גויס משה ללח”י. לדירתו ברחוב תבור הובאה מזוודה ממחנה המעצר בעתלית ובה בחור מיוצאי תימן. כך הוברח הבחור מהמחנה.

כאשר הוריו של משה נסעו לבית הבראה, הסתתרו בביתם 16 אנשי לח”י, במטרה להחרים כסף מבנק אנגלו־פלשתינה בהדר הכרמל. משה הדביק כרוזי מחתרת על הקירות ברחובות חיפה, את הדבק הכינה אִמו. כמו־כן עזר להדפיס ולחלק חומר תעמולה. הוא השתתף בקורס לנשק ברעננה, בפתח תקוה ובמגדיאל.

עיקר פעילותו הייתה במחלקה ו’. בחיפה עקב אחרי סרג’נט מרטין, שהיה יוצא מדי בוקר מביתו, דרך סמטה שגבלה במגרש טניס. בסופו של דבר, שני בחורים לבושים כשחקני טניס ובידיהם מחבטים (שהיו של אחותו של משה), נכנסו לסמטה, פגשו את מרטין וירו בו 14 כדורים.

על משה הוטל לפוצץ את מפקדת הכנופיות הערביות ברחוב סטנטון פינת אלנבי בחיפה. הוא התחפש לחייל ירדני נסע במכונית צבאית בריטית והגיע למקום המיועד, שם המתין. ברגע מסוים לחץ משה על הנַפָּץ ועבר לרכב שני שחיכה לו. 14 ערבים נהרגו ו־30 נפצעו. כשנודע לאביו על מעשה בנו, שאל אותו מדוע לא סיפר לו על כך? משה ענה, כי אילו היה מספר, היה האב קורא פעמיים תהילים.

מאוחר יותר עבר משה לתל אביב ושם השתתף במעקב אחר קצינים בריטים. הוא התגייס לצה”ל לאחר הכינוס בשייח מוניס וצורף לגדוד 82, חטיבה 8, בה שירת כסמל בפלוגה א’.

ביום 30 בנובמבר 1950 נישא לרבקה לבית ניאגו, והוא אב לשתי בנות ובן וסב לנכדים. משנת 1965 עבד כסוכן ביטוח.

משה נפטר ביום כ”ד באדר ב’ תשע”ד, 24 בפברואר 2014 והובא למנוחות בבית העלמין שיכון ותיקים בנתניה.